פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תכט:א

בה׳ פסח עמ״א פירש מלת שואלים כמו דורשים ועי׳ רי״ף הגירסא ול״ד פסח ח״ה כל י״ט עב״ח ומיהו פסח מדינא מקרא שהרי משה מזהיר עפ״ש היינו משום קרבן שיהא מן המובחר בעינן ל׳ שלימות עי׳ תוס׳ בכורות נ״ז ב׳ ד״ה בפרוס אי עם יום המעשה כו׳ והשתא דלית קרבן תקנה לא זזה ממקומה עתוס׳ ע״ז ה׳ ב׳ וב״י בזה והפר״ח דכתב דיום הפורים אין שואל כענין היינו בזמה״ז דלית קרבן א״כ יותר ראוי לדרוש בענין פורים ובט״ז כתבנו מזה. אבל שאר י״ט רק מנהגא לא מן הדין ורש״י סוכה ט׳ נקיט שואלי״ן י״ל שואל כענין בכל י״ט הוי אבל לדרוש אין מחוייב כ״א בפסח כמ״ש הב״י ומ״מ הוי סוכה לשמה כיון דשואלין כו׳ אבל המהרש״א ז״ל סובר דפסח מדינא מקרא וה״ה סוכות משום דרשא (י״ל ט״ו ט״ו יליף) אבל עצרת לא. ובמגילה דפריך דף ד׳ א׳ מאי איריא פורים י״ל כחה״ר דאפי׳ י״ט דניכר שנוהגין קדש ב״ש פורים דאין ניכר כלל יע״ש ופ״י שם אי ר״ה ויוה״כ מחויב ג״כ לדרוש:

ומ״ש המ״א משמע במגילה כו׳. הוא במגילה ד׳ א׳ ושם מבואר כן משה תיקן כו׳ שיהיו שואלים ודורשים ה״פ בפסח כו׳ ורש״י פי׳ אגרת פורים טעם הנס לא דיני פורים וממילא ה״פ היינו טעם הנס יציאת מצרים (מ״ש רש״י תורגמן אפשר לפרש מלת שואלין ודורשין התורגמן שואל לחכם ודורש אח״כ לרבים) ובתוס׳ ד״ה פורים נמי מבואר כן וד״ה ומאי איריא צריך לדחוק ולפר׳ אפי׳ י״מ דדורשין הדינים ל׳ יום קודם לכן וממילא ישאלו טעם הנס אפ״ה מצוה בי״ט לדרוש טעם הנס דאל״כ מה פריך דבי״ט דורשין ל׳ יום דינים השייכים קודם ובי״ט דינים השייכים בי״ט וזה וידבר משה כ״ה הגי׳ ברי״ף לומר דהתם נמי טעם הנס דורשין. וברי״ף שם פורים שחל בשבת פי׳ ט״ו ולכאורה אתא לאשמעינן דל״ת י״ד ודוקא בחול דקרינן מגילה טוב לדרוש אח״כ בהל׳ פסח מלדרוש הל׳ פורים משא״כ שחל בשבת אין זכר לפורים נדחה דרשה דפסח וז״א דבי״ד אין דורשין בפסח כמ״ש הפר״ח לכן פי׳ ט״ו ואיננו צורך:

מ״ש הר״ן ז״ל בפסחים שאלו לא היו שואלים כהוגן כתבנו בט״ז ועתה ראיתי שי״ל דהם שאלו ב׳ שאלות א׳ למה נגרע להקריב עתה ואת״ל שא״א יאמר להש אימתי יעשו והואיל ושאלו כהוגן השיב להם משה בי״ד באייר ואין להאריך: עב״י בתי׳ השלישי דכל ישראל צריכין להביא קרבן קשה בבל רגל צריכין חגיגה ושמחה ער״מ פ״א מחגיגה ה״א וראיה בעופות אין מומין מ״מ ראיה וחגיגה וי״ל לא כולם חייבין מי שדר בח״ל ואין לו קרקע כו׳: