פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם מ:ג

מותר עמ״א (בד״א הציון שפיר על סעי׳ ג׳ ולא כמקצת דפוסים שציינו על ס״ב בהג״ה) וע׳ ר״מ פ״ד מתפילין הכ״ד שם משמע לכאורה דשלא כ״ר אפי׳ אין אשתו עמו בעי כת״כ כמ״ש הרר״י הביאו הב״י מלת ואפי׳ אשתו עמו משמע דה״ה באין אשתו עמו בעינן כת״כ ומיהו הא י״ל דבאשתו עמו בעינן כת״כ חוץ כר ובאין אשתו עמו די כר וכלי כן י״ל להמעיין שם. והנה בש״ע כאן דכתב שלא כ״ר באין אשתו עמו מותר ואשתו עמו צריך כלי ת״כ מיותר דפשיטא דאשתו עמו אפי׳ בבית בעי כת״כ וי״ל דה״פ דבאין אשתו עמו די בכלי וכר בעינן כת״כ ולא מהני הכר (וא״ש מ״ש התוס׳ ברכות כ״ד א׳ ד״ה והא דלמא באשתו עמו דלא מהני כר אבל יקשה מה פריך שם כ״ג ב׳ לשמואל ואשתו עמו דאסור דמיירי כלי וכר וי״ל ובחדושי הארכתי) והב״ח פירש בע״א והמ״א אין רוצה לפרש כן אלא כמ״ש בב״י שגם הר״מ מודה להר״י דבאין אשתו עמו כלי א׳ בלא כר שרי והא דנקיט אשתו עמו שרי בכלי תוך כלי היינו שגם הכר חשיב כלי וכמ״ש באות ד׳ ובזה חזר ממ״ש בכ״מ וב״י דלהר״מ לא מהני כר אלא מהני כר ומינה לגלויי דבאין אשתו עמו די בכלי א׳. וכ״מ מגמרא שם כ״ד א׳ ותוס׳ ד״ה והא דאל״כ לישני ר״ח שלא כ״ר אלא דלא בעי כת״כ ול״ל כובע ומשני דמפיק מורשא לבר ואין התפילין תחת הכר כלל ובהכרח בעינן עכ״פ כלי אחר חוץ הכיס שלהן ומינה מוכח דכלי אחד די שלא כ״ר וכיון דמורשא לבר שלא תחת הכסת ועט״ז אות ג׳ מזה: