פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שעד:א

ואפילו עמ״א דהאגור בשם מהרי״ל שמביאו הב״י דאף מזיד חוזר העירוב היינו כמ״ש מהרי״ל בתשובה קצ״ב דעירבו לשנה ובאמצע השבוע סתמו הפתח כי חוזר ופותח קודם אמרינן דחוזר העירוב קודם שבת למקומו ולא בעינן שיחזרו ויערבו מחדש הא נפתח בשבת לא דלא כמשמעות הר״ב בהג״ה וראיה מספינה שכתב הרא״ש ספ״ק דעירובין י״ז דנפסקו ונקשרו מותר ע״כ בנפסקו מע״ש וקשרו בשבת שרי אי בשבת נפסקו אף לא קשרו הותרה קשה דמפסיק כרמלית הוי כנפרצה כרמלית דלא הותרה כמ״ש סעיף ב׳ כאן עסי׳ שנ״ה אות ט׳ בזה. ועל התו׳ עירובין י״ז א׳ ד״ה עירב שכתבו סתמא נפתח בשבת שרי וראיה מספינה י״ל ה״פ דנקשרו בשבת שרי אע״ג נפסקו בשבת אסור דלא הותרה דכרמלית כו׳ ואפ״ה נקשרו חזר העירוב למקומו ה״ה בנסתם בחול ביה״ש ונפתח בשבת שרי דחוזר למקומו אף דיש לחלק קצת. אבל הרא״ש ז״ל סיים ספינות ע״כ נפסקו בחול קאמר קשה יע״ש אבל סתמא מזיד לומר בנפתח בשבת דחזר העירוב למקומו אין ראיה כלל כמו ספינה דחזר ממילא משא״כ סתמה במזיד דעתיה הוי לבטל העירוב ואיך יחזור למקומו בשבת וצ״ע על הר״ב כו׳ ועב״י ולבוש דאף סתמה במזיד ובשבת נפתח דשרי דצ״ע בזה והב״ח הכריע דלהר״ב דשרי בנפתח בשבת אף סתמה במזיד בע״ש דוקא בלא פרץ פצימיו ווה אין מוכרח עט״ז א׳ דאם מותר י״ל אף פרץ פצימיו מותר כה״ג אבל עיקר הדין צ״ע די״ל דוקא נפתח מע״ש כמ״ש מהרי״ל אף דלא עירבו מחדש כולי ועסי׳ שפ״ג ואי״ה שם יבואר: