פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שסה:יא

לא עמ״א שבת קמ״א א׳ אפומא דלחייא ולהראב״ד ז״ל דקורה היכרא ושרי בכרמלית א״ש רבותא לחי דבכרמלית לית שם כלים לא ליתיב שם דלמא מגנדר ליה הכובע שבראש וכדומה או דוקא חפץ שבידו והיינו כמ״ש הב״ח ז״ל בכאן פתוח לכרמלית אין שם חפץ מותר לישב שם רק ברה״ר דמותר לשמש אסור יע״ש ומש״ה אמר לחי דוקא דלא הטעה בקורה בכרמלית דמותר לשמש דשם מותר לישב דהוי גזירה לגזירה אבל המ״א פירש דהגמרא חדא נקטיה לחי או קורה והוכיח מהרא״ש מדכתב פתח החצר בין לרה״ר וכרמלית שרי משמע הא במבוי אסור לכרמלית ודלא כב״ח וא״י למה לא הוכיח מהמחבר שכתב לשון הרא״ש ז״ל. ופתח החצר דוקא משמע הא נפרץ במילואו עד עשר דפס ד׳ אפשר דאסור כמו מבוי. וצ״ע ועמ״ש אי״ה באות שאח״ז: