פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שכח:ח

הזריז עמ״א רמב״ם פ״ב הי״ז וגמרא יומא פ״ד ב׳ ועלח״מ שם דאם מכוין ממש לכך לשבור הדלת לעצים דקים שיהיו ראוין למלאכה אסור עכ״פ (לא חיוב אע״ג דהיה אפשר בהיתר לשבור כך וליהוי מקלקל וצ״ע בזה דשבת דחויה היא ואי״ה באות י׳ יבואר עוד) רק עיקר כוונתו להציל התינוק ועכשיו מוכיחין כו׳ וק״ק שם יע״ש. וערש״י שצריך לכל אלו וי״ל דמ״מ אין כוונתו לכך:

כתב הר״מ ז״ל שם הי״ו שמע טבע תינוק בים ופרש מצודה והעלה דגים לבד פטור מכלום (אפי׳ חטאת דברשות עשה ועדיף מטעה בדבר מצוה כו׳) נתכוין לדגים בלבד ולא שמע שטבע תינוק והעלה תינוק עם דגים פטור משמע דלוקה מכת מרדות אע״פ שהציל נפש וכמ״ש פ״א פטור אבל אסור לוקה מכת מרדות. אף ע״פ שי״ל מ״מ כן נראה. שוב ראיתי שזה תלוי במחלוקת ר״י ורבנן בנזיר כ״ג א׳ נדרה והיפר בעלה כו׳ ובר״מ פי״ב מה׳ נדרים ובמ״ל שם שהתוס׳ כ״א ב׳ ד״ה לעולם סוברים דת״ק חולק על ר״י וכל שלא עשה איסור אין לוקה מכת מרדות כלל והלכה כת״ק אם אין נתכוין לדגים ולא שמע שטבע תינוק והעלה תינוק עם דגים הואיל ולא עשה שום איסור אדרבה מצוה קעביד י״ל כה״ג אף הר״מ ז״ל יודה דאין לוקה מ״מ וכבר ידעת הנ״מ לענין פסולי עדות דרבנן שי״ל דוקא שחייב מ״מ מיקרי רשע דרבנן הא לא״ה לא וכמו שמוכיחין דברי הר״מ ז״ל פ״י מעדות היה החיוב שבה מדבריהם ובפתיחה כוללת ביארתיו ובש״ה בכלל מ״מ יבואר עוד אי״ה אף שי״ל בין שבת מלאכת מחשבת ע׳ בהשגות הר״א שם ומנחות ס״ד א׳: