פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שכח:יא

אומרים עמ״א דוקא כשצריך לרפואה זו בשבת הא כשא״צ לה בשבת ימתין עד מ״ש אבל כשיש סכנה אסור להמתין וחולה שאין סכנה אף איסור תורה עושין ע״י עכו״ם כמבואר:

והוי יודע דחולה שאין סכנה נמי מאכילין אותו איסור דרבנן הקל הקל באופן דמותר באכילה עי״ד קנ״ה ולבטל איסור דרבנן תלוי במ״ש הפ״ד בדרך חיים הביאותיו באות ט׳ וי׳. והוי קשיא לי איך שרי לחולה שאין סכנה לבשל בשבת ע״י עכו״ם והא בישולי עכו״ם אסור מדרבנן ובסי׳ קנ״ה כתב הר״ב בהג״ה דחולה שאין סכנה אסור לאכול איסור דרבנן כ״א שלא כדרך אכילה כתב הש״ך אות י״ד דשרי (מ״ש שם הרפואה ידוע קאי לסכנה או שלכ״א) וצ״ל כל שאין איסורו מחמת עצמו רשאי החולה שאין סכנה לאכול ממנו אלא דקשה א״כ סתם יינם דאסור שם כ״א לרחוץ והר״ב בתשובה קכ״ד דרצה להתיר סתם יינם מטעם דקיל איסוריה מאוד תיפוק ליה דאף בש״ע מתירין בשבת וצ״ע כעת. שוב ראיתי שאין קושיא דהב״י כאן הביא בשם הר״ן דבשבת לא רצו להחמיר בש״ע יותר ממעשה שבת גם י״ל דאיכא היכרא דמה״ט מתיר אף לבריא במ״ש בי״ד קי״ג וכמ״ש הב״י כאן בשם הר״ן בשם הרא״ה אבל בחול אה״נ דבש״ע אסור לאין סכנה אף בא״א ע״י ישראל ועמ״ש בט״ז אות ו׳ מזה: