פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שכה:ט

יש עמ״א ותקי״ז אות ב׳. והביא תוס׳ ע״ז ס״ו ב׳ ד״ה אמר רבא ומ״ש בפסחים מ״ז ב׳ משמע דמוקצה אסור בהנאה תמה בתו״ש דהתם למ״ד ד״ת מלא תעשה כל מלאכה יע״ש ואפשר דכוונתו מהא דף מ״ח א׳ ועוד חילוק מלאכות לשבת דכבר הקשה ליה דמוקצה מדרבנן אלא די״ל מוקצה מחייב אהבערה דל״ש הואיל דמדרבנן אסור לבשל בעצי מוקצה וכל שאין ראוי יהיה מדרבנן תו לקי אהבערה ע״ז פריך חילוק מלאכות כו׳ ותק״ז ב׳. וסי״א מעמיד ע״ג עשבים אף ע״ג דמוקצים הם התורה התירה מוקצה בפירוש לבהמה למען ינוח תן לו נייח שיהא אוכל במחובר וכל שיש היתר מפורש מ״ה לא גזרו חז״ל עי״ד קי״ו בחלב וכדומה משא״כ מוקצה לאדם י״ל דאסור בהנאה היכא שהגוף נהנה ממנו ואי״ה בה׳ י״ט יבואר עוד: