פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שכה:ח

וטוב עמ״א הביא דברי סמ״ע בח״מ עכו״ם בא לישראל להיות ערב ביה״ש אמר איני רוצה שנכנס שבת ופייסו אמר למלוה הריני כשהייתי ואמר הערב כבר ראי״ת סרבנותי ותליתי הדבר באיסור שבת הדין עם הערב ופי׳ כשהייתי שאיני ערב והסמ״ע פירש שהיו יחד המלוה והערב עם העכו״ם וראה סרבנות ותליתי כו׳ ובאמת שרי מכח סרבנות וע״ש וא״כ כשלא היו יחד הדין עם המלוה והמ״א סובר דאסור להיות ערב בשבת ממצוא חפצך אם לא לצורך מצוה ליין קידוש וכדומה להיות ערב וא״כ ל״מ בשבת אסור אפילו ביה״ש אסור דאפי׳ שבות ביה״ש רק לצורך מצוה שרי כבסי׳ רס״א כ״ש ממצוא חפצך דברי קבלה. והתם ה״פ ראית סרבנותי ותליתי באיסור שבת שכ״ה הדין וא״כ איך אעבור אח״כ על איסור שבת ש״מ כוונתי כשהייתי שלא אהיה ערב. ונ״מ לדינא דאפילו לא היו יחד הדין כן כי לא היה לו לחשוד לערב שיעבור איסור שבת והמחבר שם נקיט המעשה שאמר כבר ראית סרבנותי והבן: