פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שכא:ד

מעט אסור עמ״א שבת ק״ח במשנה ור״ן שם וכדמשמע מפירש״י דאין חילוק בין כבשין או תבשיל אלא כל שעושה לצורך סעודה אחרת כבסי׳ שי״ט ס״א (שם מבואר איזה מיקרי סעודה אחרת) הוי כמעבד דאע״ג דאין עיבוד מ״ה באוכלין מדרבנן אסור כמ״ש באות ז׳ וכרבא שם שבת ע״ה ב׳ ותוס׳ שם ולצורך אותה סעודה שרי כבס״ה ואף שמן אסור משמע אפילו שמן תחלה אסור לת״ק והרי״ף הביא בעיני ר״י להתיר או לאיסור ומסיק לאיסור משמע לכאורה דנ״מ דשמן תחלה לת״ק שרי אף במרובים וי״ל וע׳ ע״ש. וממ״ש המחבר מי מלח עזין אפילו מיעוט אסור דמרובין בלא עזין אסור אימא שמן תחלה ובעזין אין מחליש כח המלח ש״מ לת״ק אין מהני שמן כלל למרובין ועב״י. ואמנם הר״מ ז״ל פכ״ב ה״י כתב מים ומלח ושמן מעט עושה לטבל פתו ולתבשיל ולא הרבה שנראה כעושה מלאכה ממלאכת התבשיל ולא הזכיר לתוך הכבשים משמע אף לעשות כך בלי שיתן לכבשין אסור אפשר הטעם כמ״ש בחה״ר בירושלמי שמרובין צריכין אותן יע״ש היינו לידע כמה מלחא כו׳ ולפ״ז ר״י דמתיר במרובים ג״כ בשמן לפי מה דס״ד או אף למסקנא היינו ע״י שינוי לא מטעם מחליש וז״ש המ״מ שם והלכה כת״ק ואף שלא לכבשין אסור דבמשנה נזכר סתם אין עושין הלמי לא התנה לכבשין כמו בברייתא וברייתא אורחא דמילתא נקיט ועדיין צ״ע בכל זה. ובאות ז׳ דמתיר בנותן שמן תחלה י״ל כאן נותן שמן אח״כ וקמ״ל דאף מי מלח עם שמן אסור במרובים או מרובים לא מהני כאמור וצ״ע עט״ז נ״ה: