פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שכ:כה

שלא עמ״א הנה אין צביעה באוכלין ומשקים דמותר ליתן כרכום בתבשיל רוטב וכן יין אדום ללבן שיתאדם עב״י וד״מ שם כתב דהוי דרך לכלוך היינו בגד ויין אדום בלבן שרי. ומשמע אף שרוצה לעשות מראה שרי מהראיה שהביא בד״מ משי״ט בחרדל שנותן ביצה למראה ועמ״א שם י״ו להר״מ שיזדכך אין ראיה ומ״מ לדינא י״ל הכל מודים דשרי וי״ל במוכרי יי״ש ומי דבש אם רשאין ליתן מראה ביי״ש ודבש לקונים דניחא להו בכך ל״ד לכרכום בתבשיל שרוצה בכך מ״מ אכילה מותר בכל גוונא באפשר וגם אין מתקיים משא״כ במוכר הוי דומיא דשוחט שבת ע״ד ב׳ ואף דקיי״ל כשמואל כמ״ש המ״מ פי״א משבת היינו דאין כוונת השוחט לכך ומ״מ י״ל דחייב כשעושה גוון במשקה שיקנו ממנו וכ״ש המשימים סמנים בצלוחית מים להעמיד בחלון נגד השמש י״ל כ״ע מודים דחייב דנגמר מלאכת הצביעה וראיתי בשו״ת ח״צ ז״ל סי׳ צ״ב עמ״ש הט״ז בתקי״א לענין מוליד ריח במים כל שראוי לשתייה לית ביה מוליד ריחא ולא צובע מש״ה פסק הכ״מ ז״ל דלא כרב בשוחט ואף לרב י״ל דאסור באכילה שייך צביעה ודקדק ממ״ש הר״מ ז״ל פ״ט הי״א עין צבע אוסטיס במי כרכום ולא נקיט כרכום למים ש״מ כל שראוי לשתייה לא מיחייב יע״ש ואני העני תמה על עצמי די״ל הר״מ ז״ל תרתי קאמר א׳ אף שאין נגמר מלאכת הצביעה ב׳ אף שהיה צבוע כבר ומשנה קצת וכדומה אפ״ה הוי צובע כ״ש כרכום למים משנה מתולדה לחייב והר״א ז״ל הביאו המ״מ שם דמים שאינם לצורך פטור היינו שלא נגמר הצביעה הא לצורך חייב במים. גם אין צביעה באוכלין שאין מתקיים משא״כ בה״ג אסור וצ״ע. ואי״ה בתקי״א עוד יבואר. ועסי׳ תקי״א במ״א י׳ ובר״מ ז״ל פ״ד מה׳ י״ט ה״ו מעשן פירות שיוכשרו לאכילה הא להריח משמע באוכלין ג״כ אסור וכאמור ובשיטה מקובצת כ״ג א׳ משמע בפשיטות דבאוכלין ומשקין לית צביעה וי״ל שם וצ״ע וע׳ סי׳ שכ״ב מ״א ו׳ רשמתיו: