פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שכ:א

דבר תורה כו׳ הרמב״ם עמ״א. אמר ההדיוט הכותב יש לי בכאן ו׳ חקירות א׳ למה תלאן בר״מ ז״ל הלא מבואר בגמ׳ שבת קמ״ה א׳ ורש״י שם דשאר פירות לאו אורחייהו בהכי ולאו סחיטה הוא ב׳ אם סוחט בשר עוף מדמו לאחר שחיטה אם חייב ג׳ גם סוחט משום מה מחייב ד׳ אם סוחט לשתות מיד ממש אם חייב ה׳ לבאר ענין מפרק איך ומה הוא ואם דוקא במין אוכלין שייך מפרק או אף באין אוכלין ו׳ כמה מיני סחיטה הם:

והנה לראשונה אומר דרבי יוחנן שבת קמ״ה א׳ חולק וס״ל אף כבשים ושלקות למימיהן חייב חטאת עתוס׳ שם ד״ה כבשים וכ״פ הרי״ף דאין הלכה כר׳ יוחנן דתנא דבי מנשה מסייע להו ד״ת רק זיתים וענבים לכן הביאו דברי הר״מ ז״ל דפסק כתנא דבי מנשה וכרב ד״ת אין חייב אלא דריכ״ת זיתים וענבים ואף סוחט ביד חייב לקערה ול״ד דורך בכלי כמ״ש הר״מ שם להדיא יע״ש ובטעמא דאין חייב כ״א זיתים וענבים מרש״י קמ״ה א׳ ד״ה דבר תורה דלאו אורחייהו בהכי. ומר״ן גבי כבשים משמע דזיתים וענבים הוי משקה (מזיי״ן משקים) משא״כ מי פירות לאו משקין הוי ואף דלאו אוכלין הוי (ע׳ ה׳ ט״א) מ״מ שם אוכלין עלייהו המפרק אוכל מאוכל ור׳ יוחנן סובר שם משקה עלה לענין זה ולפ״ז כבשים הבלועין מים ממקום אחר אין ראיה כ״כ. והוי יודע דמפרק תולדה דדש וקיי״ל אין דישה אלא בגדולי קרקע שבת ע״ה א׳ וכ״פ הר״מ ז״ל פ״ח ה״ז. ובבהמה הוי ג״ק כמו לענין מעשר שני עמ״מ שם וכ״ה בב״ק נ״ז ב׳ ותוס׳ שם ועוף דמן הרקק נברא אפשר דלאו ג״ק יחשב כמו דגים ממים ומיהו הואיל ויש בו יצירה מקרקע ג״כ ג״ק יחשב והעד ממ״ש הר״מ ז״ל פרק שביעי הלכה א״ב דמותר ליקח חלב וביצים ממעשר שני וגדולי גדולין של קרקע הוי בכלל ג״ק א״כ מבואר דעוף ג״ק יחשב והסוחט דמו לאחר שחיטה בשבת חייב חטאת אבל ציר מבואר בס״ז דפטור אבל אסור ומיהו לתוס׳ שם קמ״ה א׳ ד״ה וכבשים י״ל כל לאחר שחיטה אף להוציא דם לאו אורחייהו בהכי ופטור. ושם ד״ה ור׳ יוחנן בדג לציר חייב קשה הא אין דישה אלא בג״ק ודוחק לומר משום בורר ואי״ה לקמן יבואר עוד ועמ״א קנ״ח אות ח׳ דם דגים לאו משקה הא דם עופות משקה יחשב וסוחט פירות דמחויב משום מפרק תולדה דדש כמ״ש רש״י שבת קמ״ג ב׳ וכ״כ הר״מ ז״ל פ״ח ה״י משום מפרק תולדה דדש אבל משום בורר לא עמ״א שי״ט אות י״ו וי״ל לעולם חשיב כב׳ מינים אלא הוצרכו לטעם מפרק דאף לאלתר אסור כמ״ש המ״א אות ז׳ והט״ז ד׳ התיר מטעם בורר הא מפרק כ״ע מודים דאף לאלתר אסור. ומ״ש הט״ז באות ב׳ למצוץ בפה שרי התם שאני וכדבעינן למימר שם אי״ה ולפ״ז סוחט לקדירה דשרי י״ל דוקא לאכול לאלתר הא לאחר זמן הוי בורר וז״א לט״ז וכ״ש למ״א ואי״ה שם יבואר באופן דודאי בורר ביד לאלתר אין זה ברירה ומותר וכן לחתוך ירק דק דק לאכול מיד בשכ״א במ״א ט״ו אף לחיה ובהמה ועוף מיקרי לאלתר דשרי הא לפרק אף לאלתר אסור דהוי מלאכה. ובוסר דהוי בורר לר״ת להט״ז לאלתר שרי ולהמ״א אות ז׳ אסור דהוי כמו נפה וכברה דבורר זה שסוחט היין מבוסר הוי כמו כלי כאמור אלא די״ל ד״ת אין חייב אלא זיתים וענבים דאורחייהו בהכי כפירש״י לא בוסר דלאו אורחיה בהכי אבל לר״ן דהני משקה הוי י״ל משקה בוסר נמי משקה הוי וצ״ע וחייב מ״ה ואי״ה באות ז׳ יבואר עוד. ומפרק שייך באוכל מפסולת הטמון בו ונתגדל בו כעין חטה במוץ או משקה מאוכל או סמנים מתוך שרביטין שלהם שזה היה במשכן הא אוכל מאוכל מ״ה פטור אף בזיתים וענבים. ובן דבר שתלוי בפסולת ואין מכוסה בו ולית מפרק כבשל״ו ס״ח יחור כו׳ מותר לתלוש הפירות וכפירש״י שבת ע״ד א׳ ד״ה וליחשוב דמפרק מלבוש וצ״ה א׳ תולדות מפרק אוכל ממקום שנתכסה בו יע״ש ועסי׳ שי״ט במ״א ח׳ וצ״ע בגמרא כותש הוי מפרק גם איך אסור לשבור האגוזים מקליפתן בשבת כדרכן הוי מפרק אף לאוכל מיד אסור ומ״ש קליפה ירוקה מעץ שעליו הואיל ונתכסה בו:

עוד רגע אדבר י״ל מפרק תולדה דדש כמו במשכן סמנים משרביטים שמכוסים בו ואין מחוברים עמו הא מחוברים בשרביט לאו מפרק הוי וזה טענת מהר״ש ומהרי״ל בקטניות הובא בא״ר י״ח בשי״ט והיינו כאמור ולפ״ז הא דתנא דבי מנשה אין חייב אלא זיתים וענבים דמשקין דידהו מפקד פקידי ואין מחוברים בו כמו שיראה הרואה בפסחים ל״ג ב׳ ענבים שנטמאו דורכן פחות מביצה ויין כשר לנסכים ומשמע ה״ה שמן כה״ג משא״כ שאר פירות משקין מבלע בליעי ל״ש מפרק וז״ש רש״י שבת צ״ה א׳ ד״ה מפרק ולא היה פקיד ועקיר בטעיני הכי כאמור. ולפ״ז י״ל הלכה ברבי יוחנן שלקות חייב ותנא דבי מנשה לשאר פירות כאמור והבן ורש״י גם לזה כיון:

ומעתה ראוי שתדע שיש כמה מיני סחיטה א׳ דבר המכוסה בחבירו בתולדה דאין דבוק בו מפרק גמור הוי ותולדה דדש וחייב וצריך תנאים א׳ שיהא ג״ק הכיסוי הזה (ודבר הנבלע בו א״צ ג״ק כמו מים מבגד) הב׳ שיהא ניחא ליה במה שיוצא הג׳ שיהיה ב׳ מינים פסולת עם אוכל או עם סמנים וכדומה הא אוכל מאוכל אף שרי לכתחלה עמ״א שי״ט אות בשוטי״ן ואמנם יש ב׳ מיני ערבי״ס שוטי״ן של גינה ראוין כך ושל שדה יש בהם בפנים קליפה אין ראוי לאכול י״ל דהוי מפרק בזה וכבר כתבו מפרק אף לאכול מיד ביד חייב וצ״ע באגוזים מ״ש קליפה יריקה מקליפה הקשה ואע״ג דא״א לאכול כך הא מפרק משבלים נמי ואפ״ה חייב ואיסורא איכא. הד׳ אפשר שלא יהיה מחובר כ״א מונח בתוכו כמש״ל בשם מהרי״ל הביאו א״ר שי״ט י״א ומיהו בחסרו כל התנאים י״ל איסורא איכא ובלא ניחא ליה המשקה רק לגופן איסורא איכא נמי הסוחט מבגד ושאני כבשים ושלקות דלית בהו איסור תורה ל״ג. החמישי לדעת רש״י שבת קמ״ה דוקא מכוסה כתולדה הא נבלע אח״כ לית חייב חטאת ותוס׳ הקשו מאודרא ולרש״י במחלוקת שנוייה רב ושמואל עם רבי יוחנן ואי״ה יבואר בט״ז עוד מזה גם מה שקשה משום בוסר ומלילות יבואר שם:

ודע עוד דאם נאמר אף מעלמא הוי מפרק וחייב חטאת י״ל דדוקא אם נבלע בג״ק כמו פשתן וצמר הוי גידולי גידולין (עמ״ש פ״ז) משא״כ בגד משי אני מסופק אם הוא ג״ק. גם הא דהסוחט מבגד משקה צבוע דלית כיבוס וגם י״א מעלמא לית מפרק והיינו אף ע״ג דלא אזיל לאיבוד זה דוקא בסוחט משקה ושותה מיד הא לא״ה יש בו משום בורר וחייב ודאי לכ״ע. ואי״ה יבואר פרטי הדברים בט״ז ומ״א כ״א במקומו וכאן אין להאריך:

ובמקום כו׳ עמ״א דבריו יש בו מקושי ההבנה ואכתוב בקיצור. שבת קע״ד ב׳ אמר תותים כמקיים קוצים והיינו כר״מ נאסר בכ״מ ושאר פירות מותר לסחוט למשקין ופריך אחדא כו׳ הא יחיד בטל הוא אלא כדר״ח אחשבינהו והיינו אף שאין א׳ סוחט כיון דסחט אחשבינהו כמו תרדין למקוה ופירש״י דהשתא הדר לגמרי ממה דהיה מוקים כר״א ולמשקין אלא למתקן ומש״ה אמר כתנא דמנשיא דאי לא״ה תותים למתקן הוי שרי ודעת הרי״ף ור״מ ורא״ש דקיי״ל כפשטא דברייתא דשאר פירות למשקין שרי ותותים למשקין אסור וכר״פ דמקוה לאו משום אחשבינהו כו׳ ותותים יש מקומות עושין כן ואע״ג דהלכה כחכמים בי״ד רצ״ז סי״ד צ״ל הכי בצירוף אחשבינהו מהני. הא יחיד אחשבינהו לא מהני ומש״ה אמר אל״א תחלה ומשום דקשיא למה אמר הלכה כתנא דמנשיא מש״ה פסק הרי״ף כר״פ ואחדא כו׳ ולפ״ז תותים בבל העולם אסור משום חד מקום ואחשבינהו ואף יצאו מעצמם גזור אטו יסחוט וכולה חדא גזירה קרובה וה״ה שאר פירות במקום א׳ כ״ע אסורין מה״ט וקשה על הר״ב ממ״נ או דהיה להגיה ברימונים רק דאותו מקום אסור או שאר פירות לכ״ע אסור אם מקום א׳ עושין כן והרי״ף הביא דר״ח אחשבינהו היינו עם תנא דמנשיא אחרא הוי באמת. אבל המ״א עם הב״ח סוברים דרי״ף חד אינש אם אחשבינהו מהני (ושאני מקוה ד״ת וצ״ע בפ״ז מ״ד דמקוואות בתי״ט לשינוי מראה רק מדרבנן דמתחזי כשאר משקין ובמעיין אין פוסל עי״ד ר״א כ״ד וי״ל לתא ד״ת. וער״מ פ״ז דמקוואות ה״א הביא דברי ר״פ וכמ״ש הכ״מ יע״ש וצ״ע בכל זה) והביא לשון הר״מ ז״ל פכ״א הואיל ומקצת ב״א סוחטין אותו משמע אע״ג דלאו אתרא וצ״ע. ומ״ש בשם הר״ש היינו לדעת הר״ב דאותו מקום לחוד אסור אבל אם מוליך יין מפירות לשאר מקומות גם להר״ב אסור. ומש״ה היכא דאין סוחט כ״א לטבל המאכל שרי היינו בזיתים וענבים דוקא לקדירה שיש מאכל הא שאין מאכל הרואה יאמר למשקה ואסור מדרבנן אבל שאר פירות ידוע דלטבל וכאוכל דמי עב״י בשם ש״ל ע׳ ס״ה אות ז׳ וח׳ ואות י׳ ועסי׳ שי״ט אות י״ו לענין בורר ואי״ה שם יבואר עוד ועט״ז צ״ע כמ״ש לעיל: