פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם לב:כב

בלי עמ״א הראה לס״ד לכאורה לאות ג׳ ואות כ״ז דאם ארוכה כראוי ויוכל לגרור מהני כמו באות לאות:

נסתפקתי אם ב׳ פשוטה מגיע לסוף קלף בלי היקף אם חיבר קלף בדבק ועכשיו מוקף אי מהני כמו במ״א אות כ״ז. ופשיטנא מהדא די״ד ר״פ בש״ך אות ז׳ בשם הב״ח דלא מהני מטלית להיות מוקף גויל יע״ש וזה אף לט״ז שם אות ד׳ פסול דהואיל ובשעת כתיבה פסול לא מהני מטלית יע״ש. ויש לי קושיא א׳ לשם אכתבנו פה במה דמשמע מש״ך ז׳ וט״ז ד׳ דאם נקרעה אות ודבקו בדבק פסול דאין מוקף גויל ובלבוש מבואר זה ביותר דכתב אפי׳ ניקב בפנים פסול (בירושלמי כאן) אמאי הא קיי״ל כאן כל דניקב לאחר הכתיבה א״צ מוקף גויל כדמוכח בגמרא מנחות כ״ט א׳ כמלא אות קטנה (דאם יגרור לית שיעורא משא״כ וי״ו תינוק י״ל דיגרור מעט כמ״ש המ״א אות כ״ז) אלא י״ל הטעם דאין צורת האות עליה הואיל ונחלקה אין מצטרפות ובש״ך אות ח׳ תיקן זה והעיקר דבי״ר נשתנה צורת האות שנקרע ולא מהני צירוף כמ״ש הט״ז כאן אות י״ד והבן:

עוד אבאר לך מ״ש המחבר בסעיף ט״ו תוכו של ה״א או מ״ם הוא לשון הר״ם ז״ל אבל כ׳ פשוטה וכ״ש וי״ו וכדומה לאו תוך מיקרי רק כשיש לו ג׳ דפנות הוי חלל בתוכו ועב״י כאן ועמ״ש בט״ז אות ח׳ ובלבוש י״ד ר״פ משמע שמסכים ליש פוסלים הוא הירושלמי יע״ש: