פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם לב:יא

וסייעו עמ״א ש״ך בי״ד וב״ח מכשירי דיעבד לא סייעו כלל דעכו״ם אדעתא דישראל עביד ש״ך רע״א אות ה׳ ושאני גט דסתמא לאו לגירושין קאי והוי יודע מ״ש המחבר כאן טוב שיאמר בפה ומשמע דיעבד במחשבה סגי וכ״כ א״ר אות ט״ו וכותי וישראל עע״ג בעינן בהכרח שיוציא ישראל בשפתיו דבמחשבת ישראל ודאי לא מהני לעכו״ם ואפילו אומר בפה כל שעומד מרחוק ואין מלמדו לא מהני (עיין חולין י״ב ב׳ בתוס׳ שם עע״ג ואחרים רואין כו׳) וכן סייעו קצת בסוף העיבוד ולא אמר כלל לעכו״ם לא מהני דמסייע לחוד אין בו ממש אבל אם בתחלה נותן הישראל העורות בסיד ואומר לשם תפילין נותנו אפשר אפי׳ אין אומר לעכו״ם די וצ״ע. (ולפ״ז בסעי׳ י״ט בכתיבה שיוציא בשפתיו לכאורה נמי דיעבד במחשבה סגי דהא כתיבה לשמה מעיבוד לשמה ילפי הפוסקים (גיטין מ״ה רשב״ג עיבוד בעי כתיבה לא בעי בתמיה עב״י) וא״ר אות ל״ו פוסל שם בחישב י״ל משום אזכרות קאמר וצ״ע שוב ראיתי דליתא דא״כ איך מוכח דאזכרות בעינן שיוציא בפירוש דלמא משום דלא הוציא בתחלה בפירוש ועיין י״ד רע״ו ב״י וב״ח. וברע״א שם ב״י וב״ח אי נותן ישראל עורות בעיבוד ולא אמר לעכו״ם כלום משמע מב״ח דאסור דעכו״ם אדעתיה עביד אי אמר ליה ישראל כלום: