פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שיט:טו

מוכחי עמ״א הביא דברי הר״ן שבת קל״ט ב׳ ורש״י שם יש לכאורה ט״ס וברש״י אצל הרי״ף כתב כר״ן ומשמע אע״פ שמשייר הרבה אוכל עם הפסולת כל שניכר הברירה והפסולת נראה הוי בורר וכאן בתחלה שפייתן (כשמערה) אין נראה הפסולת ולפ״ז אסור לערות שומן מרוטב אף ששופך רוטב עמו או ששייר שומן כאן כיון דניכר הוא ומוכחי שהוא בורר (ול״ד לס״ג) ולפ״ז אסור לשפוך מכוס זבובים עם מעט משקה דניכר ונראה בורר עט״ז אות י״ג. וברי״ף כתב דבי ר״פ שפי ממנא למנא בציבאתא (בגמרא לא גריס זה) משמע דוקא ע״י קסמין לאלתר אסור דהוי כבורר בכלי אבל לשפוך כך הוי כמו ביד לאלתר שרי כבס״א ואף ניצוצות שרי כה״ג ומ״מ בשומן לערות אף שרוצה לאכול הרוטב עתה השומן הוי פסולת ואף ביד לאלתר אסור כבס״ג אות ד׳ ומ״ש דלחודא קאי קשה אס״ג שני מינים נמי וצ״ל דמ״מ מעורבין הם אע״פ שניכרים משא״כ כאן לחודא צף למעלה ועא״ר. ואף שמן מיי״ש וכדומה י״ל דשרי מה״ט אבל אם רוצה לאכול השומן מיד שנותן למאכל וכדומה שרי לאלתר ביד כל שאין נותן קסמים אבל לשפוך מכוס זבובים עם משקה מעט צ״ע לדעתו ז״ל. אבל ע״י מפה שרי כבסי׳ י״ו דאע״ג בכלי לאלתר אסור היינו לאלתר כ״ז שמיסב באותה סעודה אבל בשעת שתייה מונע הפסולת שרי: