פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שיח:יד

מותר עמ״א השיג על הב״ח במ״ש מהגמ״ר מסופק אי מבושל כ״צ שורין בכ״ר ותליא בסברת ר״ת דכל שלא בא מדיחין מכ״ש ממילא כל שבא בכלי שני שורין וא״כ המחבר דפסק כר״ת בי״ד עירוי ככ״ר ממילא הכין הוא ולא ביאר בש״ע זה צ״ע הא בסט״ו מבואר בפירוש מבושל לגמרי מותר נגד המדורה דאין בישול אחר בישול וכ״ה בתוס׳ שבת ל״ט א׳ ד״ה כל בכ״ר משמע אף לפיר״ת והגמ׳ י״ל דספק דידיה כל שב״א מחמין לא נתבשל על האש ב״א בא בכ״ר שהוסר מאש בדברים שנגמר בישולן בכך או מלוחים או בלא מלוח שקלים בטבע להתבשל לגמרי בכ״ר שהוסר מאש איכא לספוקי א׳ שורין בכ״ר או רק בכ״ש לפיר״ת דומיא דמדיחין וכן מטין דברי הר״מ ז״ל פ״ט מה״ש ה״ג ופכ״ב ה״ח שלא יסתרו זה לזה ועב״י וד״מ פרישה ולמ״ש א״ש דודאי דבר שאין דרכו להתבשל לגמרי בכ״ר שהוסר מאש פשיטא דאסור להשים אחר כך בכלי ראשון שהוסר מאש דכמאב״ד דמי וגרע מיניה רק דבר שדרכו וטבעו קל להגמר בישולו בכ״ר אז שרי ליתן אח״כ דאין בישול אחר בישול ומ״ש ומשמע מש״ע כו׳ וטוב להחמיר אפשר כה״ג כדכתיבנא דאל״כ חיובי מחייב וכדכתיבנא:

אם מותר לערות חמי טבריא מכ״ר (שהוחם במעיין) על דבר שאין מבושל לכאורה עירוי ספק הוי אי מבשל לא ודאי א״כ הוי ספק לקולא. וי״ל דאין זה ספק עמ״ש בפריי לי״ד בס״ח וק״ה מזה: