פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שיז:ג

ולצורך עמ״א לא הבינותי זה דודאי להר״מ משמע כל שאין קיימא לעולם ואין אומן מותר לכתחלה אף שהוא לימים הרבה דלא מחלק פרק עשירי שם כ״א בין אומן וקיימא יע״ש (עט״ז א׳) וא״כ קשיא ליה דלמה התירו משום מצוה תיפוק ליה דיחשוב שלא יתקיים לעולם ש״מ דאיירי דא״א כ״א לעשות של אומן דאז אסור להר״מ מש״ה התירו במצוה. ואמנם להרא״ש וטור קשה דמשמע לדידהו כל שאין קיימא אף אומן פטור ומותר וכדבעינן למימר לקטן אי״ה באות ה׳ א״כ קשה יחשוב להתירו באותו יום שרי לכתחלה אף באומן ובלאו מצוה שרי וי״ל דקושר בליל שבת לידע שיעור מקוה וכדומה צררך קנה ארוך וביום השבת לא יתיר אותו שצריך בכל יום השבת לידע שיעור מקוה והוי יותר מכ״ד שעות באפשר או דאין להתיר ביום השבת דמשום מצוה התירו לקשור ובהתרה א״צ מצוה אבל קשה לי״א דפחות מז׳ ימים שרי לכתחלה כבאות ב׳ לטור קשה סוגיא דגמרא לאיזה צורך התירו במצוה וצ״ע: