פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שטז:טו

תחת עמ״א א׳ טעם הר״מ חובל משום מפרק פ״ח ה״ז מה״ש ועמ״מ שם ואע״פ שלא יצא לחוץ הוי מפרק ממקום למקום ובתנאי שצריך לאותו דם או לבשר שנצרר הדם להאכיל לכלב עם דמו יע״ש. ולפ״ז בג״ק להר״מ של יבשה אף פצעו מת חייב משום מפרק כדמוכח הסוגיא שבת ע״ה א׳ יע״ש רק דבים לא הוי ג״ק. וי״ל חלזון אין לו עור ואמאי חייב ר״י משום מפרק שהרי הר״מ ז״ל אומר כל שאין עור ליכא מפרק ולמה לחכמים לומר אין דישה אלא ג״ק. וכ״ת חלזון יש לו עור הא בורכא שהרי הר״ב אינו אומר כן בפ״ח שרצים ושאר שרצים חלזונות יע״ש גם לפ״ז ובש״ך סחיטת פירות משום מפרק. אם קלף העור שלהן יהא מותר בשאר פירות עכ״פ ואי״ה שם יבואר ובעלי עור אף אם נקלף העור י״ל בשרן קשה בטבען והוי מפרק משא״כ באין עור בשרן רך ולא הוי מפרק ושיעור כגרוגרות. ורש״י פי׳ בח״ש ב׳ טעמים אם שצובע העור אם צריך לכך ואף פצעו מת חייב כה״ג אי נטילת נשמה מאותו מקום כי הדם הוא הנפש וא״צ שיעור גרוגרות. ועסי׳ רע״ח אות א׳ וקורע בחמתו והיינו לר״י דמלאכה שאצ״ל חייב עליה הא לר״ש אף אם נאמר מתקן הוא מ״מ מלאכה שאצ״ל הוי. וא״כ להר״א ז״ל אף למירמא אימתא אאינשי ביתא נמי אין חייב דמשאצ״ל הוא עפ״א שבת ה״ז ופ״י הכ״א ועמ״מ פ״ח שם ה״ח וא״כ לא היה להאדון ז״ל לסתום ומשמע למירמא לכ״ע חייב וז״א ועסי׳ שכ״ח במ״א אות ג׳ ול״ד להוצאת המת דהוי משאצ״ל משא״כ חובל לרפואה רוצה עתה בחבלה זו להתרפאות והוי מלאכה צריכה לגופה וחייב מ״ה ואי״ה שם יבואר עוד: