פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שיא:ה

שקרוב עמ״א בחידושינו הארכנו. מדהגיה הר״ב כאן ולא בס״א בדליקה או בחמה משמע דאודי ליה להמחבר רק בקרוב להסריח הביא דעת הטור עב״י וכעין פשר דבר. גם י״ל בב׳ אנפי או דהחמירו באיסור הוצאה מכרמלית לרה״י ולהיפוך דשם מלאכה דרבנן עליה לא בטילטול דקיל טפי ומצינו כ״פ שהקילו בשבות טילטול יותר משאר שבותים ועסי׳ רע״ז. וזה נראה דעת המחבר בס״א דבדליקה התירו טילטול לא הוצאה כמ״ש באות ג׳ ומטעם דאי לא שרית אתי לכבויי אפ״ה לא שרינן הוצאה וכ״ש להמחבר בשל״ד סכ״ז כדיעה א׳ דמשאצ״ל דרבנן ליכא איסור תורה לא התירו אף די״ל מ״מ משאצ״ל יש לו עיקר בתורה משא״כ הוצאה לכרמלית והעד די״א לרה״ר לא דכ״ה אין דוחה ליש לו עיקר בתורה עב״י מ״מ ליכא איסור תורה להדיא לא שרינן הוצאה כה״ג ועסי׳ רמ״ד ט״ז וי״ז דאף בדרבנן מוטב שיעבור קל מחמור דרבנן יע״ש. אבל דעת רש״י משמע דטילטול חמור מהוצאה ע׳ בשבת צ״ד ב׳ ד״ה לאפוקי שהיה מוטל בבזיון או דליקה או חמה וטילטול מניח כא״ת נקיט לא זו אף זו לא מיבעיא בזיון גדול מותר טילטול והוצאה בלא כא״ת כלל אף דליקה התירו תרווייהו ואף חמה דבעינן כא״ת מוציאין ע״י כא״ת דהחמירו בטילטול יותר מהוצאה דמוקצה יש לו סמך מ״ה מפסחים מ״ז ב׳ היה סובר רבה מעיקרא דמוקצה ד״ת ממש יעוין שם. וע׳ רש״י סוכה ל״ו ב׳ בקינוח לא התירו טילטול והוצאה יחד הא במת התירו אף ב׳ איסורין יחד ולא ס״ל לרש״י כתי׳ ר״ת בהמצניע יע״ש וע׳ יומא פ״ה במ״ש לחצר המעורבת מדאמר מצילין ולא אמר מוציאין וכאן בשבת מ״ג נמי אי מיירי בהוצאה י״ל אנא דאמרי כו׳ טילטול חמור או קיל ש״מ דפלוגתא דת״ק וריב״ל נמי בטילטול לחוד וכוונת רש״י שם דאמר אי לא שרית אתי לכבויי לימא דהתם בהוצאה פליגי וכאן טילטול חמור לרש״י לכן פי׳ גם התם בטילטול פליגי כו׳ באופן שדברי המ״א ברורים כי להמחבר ור״מ טילטול קיל מהוצאה ובדליקה התירו טילטול לא הוצאה ולרש״י טילטול חמיר מהוצאה. ויש לכאורה לפרש ברש״י פי׳ שני בהמצניע דסובר כתי׳ ר״ת שם וטילטול קיל מהוצאה כנראה לכאורה רש״י סוכה ל״ו ב׳ יע״ש. ולפ״ז לכאורה בזיון וחמה שוין טילטול ע״י כא״ת דוקא ודליקה אי לא שרית אתי לכבויי בלא כא״ת והוצאה בכולהו מותר א״כ למה סידרן בזיון דליקה חמה והכניס דליקה ביניהם שאין דינם שוין י״ל לרבי שמעון אמר שם משאצ״ל א״כ דליקה שוה לחמה כא״ת דוקא דליכא אי לא שרית אתי לכבויי דאידי ואידי דרבנן הוא ומיהו לעיל כתבנו בזה שי״ל משאצ״ל חמור טפי שיש לו עיקר בתורה:

והוי יודע אם נאמר כ״ה ידחה לטלטול והוצאה יחד תרין איסורין י״ל דתליא אם נאמר עשה דוחה לל״ת אף לב׳ לאוין ה״ה כ״ה דוחה לב׳ לאוין דרבנן טלטול והוצאה ובס׳ נ״ו דברנו מזה ואי״ה בס׳ ש״ה אבאר עוד. באופן כי מ״ש המ״א באות ג׳ להמחבר והר״מ הוצאה חמור מטלטול ואה״נ לכרמלית בהסריח כבר מתירין הוצאה בלא כא״ת טוב יותר למעט באיסור הוצאה מאיסור טלטול ולרש״י נהפוך הוא ואין סותר ממ״ש באות ג׳ וכדברירנא והדברים ארוכים וע׳ תו״ש וחמד משה שהאריכו בזה ובשי״ב ס״א בהג״ה פירשתיו: