פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שח:ח

אבל עמ״א שבת קכ״ד ב׳ אייתי שותא לכהנא מחמה לצל הוי ברש״י שם משמע קצת אע״ג דכונתו מחמה לצל הואיל דצריך לגופו נמי שרי וה״ה למקומו ברש״י משמע דשרי ולמקומה לא היה צריך יע״ש אע״ג דגופו עדיף טפי עב״י ופרישה :

מ״ש הר״ב בהג״ה ס״ג מוקצה מותר בנגיעה וכן דבר המונח כו׳ היינו בתלוי דהוי טלטול מהצד לדבר המותר עמ״א רס״ה אות ד׳ ותקי״ג ב׳ מוקצה בנגיעה ואף לדבר המוקצה שרי כדמוכח בתקכ״א ס״ב דמותר לכסות מוקצה מפני הדלף ובש״י ס״ו יפרש הר״ב כמ״ש בלבוש שלא יגע דאז א״א שלא ינדנד קצת ומש״ה לא הגיה הר״ב שם או דסובר כמ״ש הלבוש בתקי״ג דמ״ש בירושלמי פ״ה דביצה שלא יגע בה (משילין ה״א) היינו טלטול ממש הא נגיעה בה שרי אע״פ שמגלגלת מ״מ הוא אין עושה הטלטול ולא מנדנד בידים רק כשמניח אצבעו ממילא נדה ובש״ח כתב שאינו מנדנדו היינו ממש ביד ובש״י ס״ו הטעם דלצורך מוקצה הנגיעה אסור ובתקכ״א באין נוגע וברס״ה מ״ש בשמן א״א ומבעיר ובש״ח דנירות שעוה או חלב תלוי אין מבעיר ושרי אף בתלוי וכן הוא ל״ד ואי״ה יבואר עוד בתקי״ג ותקכ״א. וראיתי בשו״ת אבן השהם סי׳ נ״ג כתב לאסור במפתח מונח מטעם טלטול טוקצה וברס״ה מדין מבעיר מיירי צ״ע דכתב בפירוש דאין בו איסור מוקצה. וצ״ע ואי״ה יבואר עוד בתקי״ג ותקכ״א: