פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שח:ז

ולהניחו עמ״א ש״ח י״ט במעות בשכח משמע ה״ה אבנים וכיוצא בהן ושכח יכול לילך עד מקום שירצה ואפשר ה״ה מוקצה מחמת חסרון כיס וכ״ה מבואר בשל״א אות ה׳ במ״א באיזמל מילה ובי״ד רס״ו א׳ בט״ז חולק וסובר באותו חדר מחמת התירו סופן משום תחלתן ואף דכאן מתיר להניחו במקום שירצה י״ל במלאכתו לאיסור לא באבנים וכ״ש חסרון כיס דחמור מכולם כנראה מב״י בהוצעתו שאין בו דרכי היתר עמ״ש בט״ז מזה. ועא״ר של״א ה׳ דשאני עלי דאין ברור שיצטרך משא״כ זה יודע ודאי יע״ש ואי״ה יבואר בשל״ה וע׳ תוס׳ ביצה ג׳ ב׳ ד״ה אבל בחדר״ו ובהג״א שם לחדר״ו ור״ן שם (ורש״י שבת מ״ג א׳ ד״ה בצריך מוליכו למקום שירצה כר״ן וא״י למה לא הביא הב״י זה) משמע מחדר לחדר נמי שרי אבל מר״ן ורש״י י״ל רק באותו חדר והוכחת רבי יצחק שם כמ״ש הר״ן ז״ל ומש״ה איזמל מילה אסור לחזר ~אחר~{אחריו} וא״ש שופר עמ״א רס״ו י״ט ומעות י״ל הפסד גדול התירו ומיהו ממ״ש בי״ד התירו סופן משום תחלתן משמע הא לא״ה לא אף באותו חדר ושאני מלאכתו לאיסור קיל טפי מחסרון כיס וי״ל א״כ מה ראייה מכופין ע״ג ביצה לר׳ יצחק דקיל ממלאכתו לאיסור והעד ממ״ש הרז״ה שבת מ״ג דלא קיי״ל כרבי יצחק דבשיטת רבי יהודה אמרה יע״ש היאך דמחמיר במוקצה מדעתו ולר״ש שרי א״כ הרי לרבי יצחק קיל מכ״מ ממלאכתו לאיסור וצ״ע והדברים ארוכים :

ומה שכ׳ דמותר לטלטל מוקצה דרך הילוכו ברגליו ערש״י שבת קכ״ז א׳ ר״ה ברגלו דלא הוי טילטול היינו אף קיל מן טילטול מן הצד דרך הילוכו ח״ש כדי שיכנס ויצא כאלו אמר בכדי ולא יותר רק דרך הילוכו ואמר כמ״ש במלחמות דבר״ן משמע דרי״ף הביא ברייתא זו לדחותה ובמלחמות ללמוד ממנו דברגליו שרי אף מוקצה טבל וכדומה ובעל המאור ור״ן סוברים שזה במוקצה לר״י מדעת דקיל טובא התירו זה לא במוקצה דגופו ואיסור והמ״א לשיטתיה ואולי יהיה זה קישור דבריו דהראה לרס״ו אות י״ט דאפי׳ מוקצה דגופו דחמיר יכול לטלטלו לכ״מ שירצה דגילוי מילתא הוא כמו לרבי יצחק כו׳ ה״ה כאן גילוי מילתא מדרבי יהודה נשמע לדידן במוקצה דגופו מחמת איסור הלא דברו ברגע כל סוקר כידוע דרכו הטוב: