פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שח:מא

וי״א עמ״א מ״ש הגי׳ ברש״י קכ״ה ב׳ ד״ה צאו ולמדום השמיט מלת מעשה ועב״י ובט״ז י״ו ביארתיו. ובחידושינו שבת נ״א הארכנו והבאתי ירושלמי שם פ״ד ה״ב לא חלין ולשכיבה יע״ש משמע כ״ש סתמא דעכ״פ אסור בטלטול אם לא במחשבה ובר״מ פכ״ה הכ״א י״ל לישנא דגמ״ נקיט ורבותא דרשב״ג דא״צ לקשר״ן רק מחשבה סגי אבל המחבר שינה וכתב קצצן לשריפה מוקצים הם משמע הא סתמא א״צ מחשבה וע׳ ר״מ פכ״ו ה״ב לבנים שנשארו מהבנין ככלי שמלאכתו להיתר שהרי שפין אותם ומתקנים אותם כו׳ יע״ש מבואר דלבינים מחמה לצל שרי ואבנים אם הם אבני גזית י״ל דינם כלבינים שנשארו מבנין וא״צ מחשבה כלל ואבן שלא סיתת אז אין ראוי לישיבה ובעינן למדום וצ״ע בכל זה ומ״ש מסי׳ שי״א ס״ח אי״ה יבואר שם וכאן אין להאריך ובחידשינו הארכנו :