פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רצט:ה

אם עמ״א בב״י מפרש דפלוגתת הר״מ והר״א ז״ל בשותים לבד בלא אכילה ואפ״ה להר״מ ז״ל בהבדלה א״צ לחזור ולברך פה״ג ול״ד לקידוש דשם באכילה מפסיק משא״כ כאן והר״א ז״ל דכה״ג חוזר ומברך בשותים ומינה באוכלים י״ל מודה הר״א דא״צ לחזור ולברך הואיל מצד איסור אין כאן רק אמירה לחוד לא הוי הפסק אבל בכ״מ פ״ד ה״ה מה״ב משמע דמפרש באוכלין שכ״כ אמ״ש בגמרא פסחים ק״ה א׳ יתבי בסעודתא באמרו הב ונבדיל יע״ש הא בשיתין לחוד לכ״ע אף הר״מ מודה דחוזר ומברך ומ״ש כבסי׳ ער״א ס״ה בקידוש אף אוכלים כ״ה יע״ש ומלת ל״א בעי ברוכי ט״ס הוא וע׳ תו״ש אות ד׳ בזה ומיהו בכ״מ אין מפורש אומר דבשותין לבד לכ״ע בעי ברוכי ובש״ע מדסתם משמע שתייה לבד כמ״ש באות ד׳ ומט״ז ג׳ אין הכרע לומר דכ״ע מודים בשותים וכתב עוד המ״א דיש מי שחולק הוא הר״א ז״ל דא״ל לדחוק האוכלין ובמ״ש בכ״מ והיש מי שחולק מהרי״ק ז״ל בשורש צ״ו הובא בב״י וסובר דכי אמר הר״מ ז״ל לחלק בין קידוש להבדלה באוכלים דבקידוש צריך להפסיק הילכך כי אמר נמי אמירה חוזר ומברך (עט״ז רע״א אות ה׳) משא״כ הבדלה א״צ להפסיק ואמירה לחוד אין חוזר ומברך משא״כ בשותים לכולי עלמא חוזר ומברך כיון שיש איסור עם אמירה ויש מי שחולק הרי״ף דסובר בודאי חשיכה צריך להפסיק אף באוכלין הוי נמי תרתי בהבדלה היל״ל ויש חולקים כבס״א לא יש מי שחולק בלשון יחיד גם היל״ל דחולק דוקא בודאי חשיכה ש״מ דיש מי שחולק הוא הר״א ז״ל א״כ י״ל בפשיטות בשותין נמי חולק ואפשר באוכלין כ״ע מודים דאין חוזר ומברך ואי״ה באות ד׳ יבואר עוד: