פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רפ:א

מצוה עמ״א בא״ר א׳ בס״ח ש״ץ שומים צלוים מרבים זרע ושאר שומים מבטלים התאוה וצ״ע מבושלים אי דוקא חיין וא״י כעת ס״ח. שם קטניות ועדשים מבושלים כשאין מלוחים הרבה מרבים וכל דבר המלוח הרבה ממעטים יע״ש:

כתב הגאון כו׳ עמ״א. מ״ש בשר בתרומה ליכא משא״כ עט״ק ע׳ חולין והנה י״ל דכהנים אוכלי פת שלא הוכשר נילוש במי פירות כמ״ש המ״א אבל בשר עט״ק היו אוכלין ואין לך בשר שלא הוכשר בדם ומבושל צריך הדחה ומליחה והדחה אחרונה ולכך הוקשה לו מעט״ק וניחא ליה כו׳ ומשמע מדברי המ״א דיוצא בשבת בפת כסנין ועסי׳ קפ״ח במ״א אות ט׳ מ״ש שם מזה ועסי׳ קס״ח סי״ז יע״ש. ואותן קיכלי״ך הנילושים בשומן לחוד משמע דיוצא ידי לחם בשבת ומשימין בתוכם צימוקים וגם מבחוץ אם אוכל ביחד קיי״ל כל שעיקר ועמו טפילה מברך על העיקר כבסי׳ רי״ב בין יהיה מעורב או לאו ואם לוקח הצימוקים מעליה ואוכל לבד בלא הפת צ״ע די״ל דצריך ברכה ראשונה עסי׳ קס״ח במ״א ט״ו ובקע״ז ס״א יע״ש דהוי דברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה וע״ש דיני פת כיסנין ודברים הדברים תוך הסעודה יע״ש:

עיין סי׳ רע״ד במ״א אות ב׳ וביום השבת ודאי צריך לאכול פת ואפילו בלילה אין לבטל בחנם ועסי׳ קפ״ה בהמ״ז בשבת ושם כתבנו מזה:

וע״ד פלפול שבת בתוך הפסח לר״ג פסחים ל״ו א׳ לפירש״י שם מא״ל. ופירשתי בס׳ המגיד שלי פ׳ וירא לאפרים מקשאה תלמיד ר״מ לחם לא הביא פסח היה א״א מי פירות נוקשה לר״מ בלאו וכ״פ רש״י משא״כ רבנן ערא״ם שם עסי׳ תס״ב: