פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רעט:ו

מותר עמ״א וזה בנר אבל בשמן שנשאר י״ל דאין דרכו לכבות כל שיש שמן ולרשב״ץ השמן מוקצה מחמת עצמו איסור כיבוי י״ל דלא מהני תנאי לכ״ע וא״כ באמירה לעכו״ם דמקילין מטעם צירוף דהוי כאלו התנה הא נשאר שמן בתוכו או קנדיל״א לכאורה לא מהני תנאי ואסור אף ע״י עכו״ם. אבל בב״ח כתב שיאמר בפירוש שאינו בודל מהנ״ר ושמן לאחר שכבה ואז מותר ע״י עכו״ם והעולם נוהגין כהר״ב מסתמא כאלו התנה אמנם מב״ח משמע גם שמן מהני תנאי ועיין תוס׳ שבת דף מ״ד א׳ ד״ה שבנר כתבו דלא מהני תנאי דדחייה בידים ועיקר הקצאתו ביה״ש לצורך שבת לא מהני תנאי וא״כ אם הדליק עכו״ם בע״ש בשל נר של ישראל וכ״ש בע״כ שלא מדעתו י״ל אף התוס׳ מודים דמהני תנאי כה״ג ומינה בעששית שהעמיד על השולחן ע״ד להיות דולק כל יום שבת וכבה י״ל כה״ג ל״ש תנאי דדעתו ודאי שידלק כל יום השבת ואף אמירה לעכו״ם אסור כה״ג דהר״ב תלה דין אמירה מחמת תנאי כנראה מב״ח וצ״ע בכל זה. ואי״ה באות זח״ט יבואר עוד זה: