פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רעט:יג

מחמת מיאוס עמ״א תשובה זו בתר״ו צ״ע לי שם נאמר מוקצה מחמת איסור או מיאוס שרי לצורך גופו ומקומו כל שיש תורת כלי עליו ואם נאמר איסור היינו מלאכתו לאיסור (הא איסור גופא אף לגופו אסור וב״י לא הזכיר בספרו הארוך דעת הרשב״א כלל ובש״ע ס״ב ולא נראו דבריו ולא הזכיר מהרשב״א אמנם שם כתב ולא הוציאו מהכלל חוץ המסר הגדול משמע מוקצה מחמת איסור נמי שרי לצורך גופו ומקומו) ושם כתב דוקא בתורת כלי וא״י אי דוקא בכלי ממש הא ייחד אבן וכדומה הואיל ואין כלי ממש ומיאוס אסור ועסי׳ תקי״ח ס״ג. ושם משמע מוקצה מחמת מיאוס לחוד אף שאין מלאכתו לאיסור נמי דוקא לצורך גופו ומקומו שרי ככלי שמלאכתו לאיסור הא מחמה לצל לא ובר״מ פכ״ה מה״ש ה״י וי״א בכלי מיאוס מטלטל אם הוצרך להן וכפי הבנת הב״י כאן לגופו ומקומו (דוחק לו לומר אם הוצרך להן בשבילן שלא יגנב או מחמה לצל) וא״כ קשה לר״מ שבת מ״ד א׳ מאי איכא בין מיאוס דשרי לצורך גופו כו׳ ובין הדליקו באותה שבת להרשב״א דמתיר לצורך גופו כו׳ ונהי במשנה לק״מ די״ל נר לאו מלאכתו לאיסור דמינח נייחי להרשב״א בחידושיו בשבת ועסי׳ ש״י ס״ז מ״מ מר׳ מאיר קשיא ואי״ה בסוף הסימן יבואר: