פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רעא:י

ואמרו עמ״א בה׳ ברכות פ״ד הלכה ח׳ ובכ״מ שם דבספק חשיכה מותר לשתות קודם קידוש ובאמרו אסורים כן משמע שם אבל בסי׳ רצ״ט ס״א וי״א דה״מ בספק חשיכה כו׳ א״כ ספק חשיכה בהבדלה אסור ה״ה בקידוש כה״ג אסור ומיירי כאן מבע״י ואמרו בואו ונקדש אסור לשתות וכוס קידוש מותר בלא ברכת פה״ג דהיו שותים תחלה כמו בס״ד בקידוש היום דחדא היא וכ״מ בר״מ שם מדלא אמר בקידוש שצריך לברך פה״ג (בלא דא״י) וגם תכ״מ כו׳ עיין פסחים ק״ה א׳ אמר לא צריכיתו וברש״י ורשב״ם משמע כהר״א ז״ל דקידוש יומא אסור למטעם וממילא חשובה שבת וא״צ עקירת השולחן והבדלה אין קובעת הא אמר בואו ונבדיל אסור כו׳ אבל הר״מ ז״ל מפרש דאמרי זיל חזי אי קדיש יומא נפסיק א״ל לא צריכית״ו תו לעיין אי קדיש יומא דא״נ עדיין יום הואיל ואמרתם בואו ונקדש כו׳ צריכין למפסק מבע״י (צ״ל דאמרו כן מקודם באו ונקדש דאל״כ אין זה קבלה) והקשה הכ״מ דבלאו אמירה אסור ומאי קושיא דילמא לענין פה״ג של קידוש אמר להו כן ש״מ כו׳. ומיהו בר״מ ז״ל ודאי אשאר כוס קאמר יע״ש. ומיהו למ״ד מיא מותר קודם קידוש י״ל במיא אבל המחבר בס״ד אוסר מים ובב״י משמע שי״ל בר״מ כן מש״ה מוקי קודם חשיכה:

והוי יודע שמ״ש המחבר היו שותי״ם ל״ד ה״ה אכלו סעודה ואמר בואו ונקדש יומא אסור למשתי מבע״י שהרי בפסחים ק״ה א׳ הוה יתבי בסעודת״א. וכן אם התפלל ערבית בע״ש מבע״י מפלג המנחה כבסי׳ רט״ז ס״ב נמי אסור לאכול ולטעום קודם שיקדש דכבר קיבל שבת בתפלה ועסי׳ רצ״ט במ״א אות א״ב. ואי״ה בט״ז אות ה׳ יבואר עוד: