פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם כז:א

הקובדו הנקרא עלינבויג״ן מ״א. התוס׳ מנחות ל״ז א׳ ד״ה קיבורת כתבו בשם ר״ת קודא והנה לעצם זה שם הקודש שלו זרוע ואציל (ירמיה ל״ח י״ב) הוא הפרק שנקרא בארמית מרפק הוא סוף הזרוע ובלע״ז קובדו ובל״א עלינבוגין. זה העצם שלאחר המרפק עד היד נקרא קנה. אבל הר״מ ז״ל קורא לקנה היד זרוע ולעצם שבין שחי עד קובדו קורא מרפק בפ״ד מה״ת ה״ב. ומש״ה נקט כמ״ד והיו על לבבך כשמדביק עצם זה לצלעיו הוא נגד הלב וצ״ל מ״ש בגמרא מנחות מ״ג ב׳ סובבן תפילין בזרועו אפשר הכריכות שם או בלשון חז״ל קורא נמי לכל העצמות זרוע אף מרפ״ק. ועי׳ פי״ב מה״ש הי״ג מרפיקו הביא הכ״מ פירש״י שבת צ״ב א׳ אצילי ידיו אשייל״ש וכן סובר הר״מ ז״ל בה׳ תפילין דעצם בין קודא לשחי נקרא מרפ״ק וע׳ פי׳ הרע״ב בשבת פ״י מ״ג משמע הכל קרוי זרוע וא״ש מנחות מ״ג א׳ ועיין ר״מ פי׳ המשנה שבת מרפק נקרא בערבי והוא פרק אמצעי מן הזרוע י״ל כן ועמ״ש באות ג׳ בגידם מזה: