פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם כו:א

שום אונס עמ״א ומ״מ קשה דמשום איחור דרכו יתירו לו איסור תורה לאות ע״י והדר כו׳ ולטוטפות בין עיניך ומה שהראה לסי׳ ל״ח ס״ט א״י מה הוא דשם כתב מצטער פטור ואפשר איחור דרכו הוי כמצטער וצ״ע. ודע דיש קצת לעיין בהא דאם מניח תפלה ש״ר תחלה ואח״כ ש״י יצא עסי׳ תקפ״ד בס״ד בט״ז וא״ר יע״ש הא בתמורה ד׳ א״ב כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני אפי׳ במ״ע כמו תורם מרעה על יפה דפריך התם ולכאורה הלכתא כרבא (ומר״מ אין הכרע הלכה כמאן) וא״כ כשיש לו שתיהן והניח ש״ר תחלה אימא דצריך להסיר׳ ולהניחם כסדר כמו המקדים תרומה לביכורים דפריך התם כתב הלבוש מי שיש לו שתים והזיד ולא הניח רק אחת יצא ידי אותה מצוה וכ״כ הב״י וכתב הדרישה שאין מוכרח כתב עוד הלבוש לברך עש״י ואח״כ עש״ר למצוה ולא לעכב ולפ״ז אם הניח שתיהן ולא בירך דיברך כ״ז שהן עליו אם הקדים ברכה ש״ר תחלה ואח״כ ש״י אין חוזר ומברך אבל לכתחילה אפי׳ הניח ש״י ולא בירך יברך עליו קודם הנחת ש״ר. מ״ש בש״ע ש״ר לבד ע״מ ולדידן עש״ר ב׳ ועש״י א׳ הנה י״ל מנא ליה להר״מ פ״ד והמחבר כאן דעש״ר ע״מ דילמא להניח והא דמברך ע״מ כששח דגומר המצוה משא״כ כשאין לו רק ש״ר אימא להניח דלדידהו להניח יוצא וקאי נמי עש״י בלא שח והר״ב שכתב אש״י להניח לבד עב״י ג׳ שיטות י״א שתים עש״י א׳ עש״ר והוא שיטת הטור בכ״ה ב׳ נ״י סובר עש״י א׳ ועש״ר א׳ וי״ל דסובר כרז״ה שהביאותיו בכ״ה בפ״ז ד׳ ומ״א ט״ו ושיטה ג׳ סברת הר״ב כאן וטור כאן עש״י רק להניח ועש״ר שתים. ועתוס׳ סוכה מ״ו תפילין כל אימת דממשמש בהו מברך הביאו הב״י ס״ס כ״ה דלהניח הרי מונחין ואמאי לא על מצות תפילין שלא מסיח דעתו מהם (עכ״ה בט״ז ו׳ בשו״ת) ש״מ ע״מ לא שייך בש״י ומשמע להו דכל אימת דממשמש מברך אף אש״י ולהכי כתבו מה מברך באר הגולה ב׳ לב׳ דר״ח ואי אאין לו והמחבר כתב ה״ה אפילו עב״י: