פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רסח:ג

ה״ל התחיל בשל חול עמ״א הב״י העתיק דברי תה״ד סי׳ י״ד כהווייתה סבור שחול אפילו עומד באתה קדשת או אתה אחד גומר של חול ורע ששבת אפילו עומד בישמח משה דהוי כטעה בתפלת שבת בין זו לזו ובש״ע השמיט אפילו הא׳ כבסי׳ ר״ט ס״א וי״א דבתר דבורו אזלינן לא כוונה אף לקולא כמ״ש המ״א שם אות ב׳ והעתיק אפי׳ ב׳ כלומר ל״מ באתה קדשת דהתם אף סבור חול אין גומר. והוי יודע דהטוע׳ בתפלת שבת בין זו יצא אם גמר כבסעיף וי״ו אבל נזכר פוסק באמצע ברכה וכן מבואר בתה״ד שם בשאלה דבשלמא חול מדינא אצלו ת״י כו׳ כבאות א׳ משא״כ זו ולשון הר״ב דהרי יכול לומר קשה קצת ושם נאמר דאתה נמי התחלת תפלת שבת הוא. ועא״ר אות ה׳ ובתו״ש הקשו על המג״א והנה בר״ט ב׳ מבואר דאין חסרון מזיק בברכה לי״א ה״ה כאן וספק ברכה לקולא עיין אות זיין: