פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רסו:ה

משום מחמר עמ״א ובא״ר אות א׳ הביא בשם לחם משנה פרק מי שהחשיך דנראה מפוסקים דבהמת חבירו אין חייב משום מחמר (דבתרוייהו כתוב בהמתך ולר״ן י״ל הואיל דטעם מלאכה הנעשית בין שניהם הוא מה לי בהמתו או של חבירו וער״מ פ״ך מה״ש הא״ב) ועיין סי׳ רמ״ו במ״א י״ב בחצר אם שייך מחמר ע״ש ולמ״ד לית רה״ר בזה״ז אמירה לעכו״ם הוי שבות דשבות במקום הפסד כבסי׳ ש״ז ס״ה ועל בהמתו כל שהוא משום שבות בבהמתו לא גזרו עמ״א ש״ה אות וי״ו רק לחש״ו או פחות מד״א בזה שייך פלוגתא דשל״ד פ״ב כאן יע״ש עיין אות ג׳. ואפשר קאי אהנך ועט״ז מ״ש שם עיין אות זיין אי״ה יבואר שם: