פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רסה:ג

והשמן עמ״א היינו בנתנו מבע״י ולא נטף לתוכו שמן כלל לא נאסר הכלי ביה״ש כו׳ אבל נטף מבע״י שמן אף דמותר הוא מכל מקום הוי מחשבה ומעשה ובכלי שמלאכתו לאיסור א״ר אות ו׳ וצ״ע קצת דל״ד לש״י ס״ז דהתם המעות אסור בשבת וגם ייחד לכך ואי״ה שם יבואר בזה. והוי יודע יש בכלי דבר חשוב היתר אף נטף שמן ביה״ש ושבת לא נעשה בסיס כמבואר בשי״ן יו״ד ס״ח ושאר דוכתי ויראה אפי׳ יש שמן היתר הרבה בכלי ומניח מבע״י לקבל הנוטף דנעשה בסיס דשיל״מ לא בטיל וא״כ נאסר כל השמן שבכלי ול״ד לש״ך במ״א ה׳ דלא ניכר מקודם כלל משא״כ שמן זה הוקצה בנר והנוטף לא בטיל כאמור ואני העני מסופק אם נתן כלי שיש בו יי״ש וכדומה לקבל מכן הנוטף ליי״ש זה מבע״י אם אסור לטלטל הכלי או לאו כי דשיל״מ באינו מינו בטל הוא והספק הוא אם בעינן סמ״ך בכל מין בא״מ אף מ״ה א״ד דוקא באכילה כי חיך אוכל יטעם ודבר הניכר ל״ש ביטול כמ״ש בחה״ר בחולין צ״ז בסוגיא דזרוע בשילה משא״כ טילטול מוקצה י״ל ברובא בטל כה״ג א״ד אין ביטול לחצאין וכעין מ״ש בפריי לי״ד לענין חהר״ל. וכעת לא מצאתיו מבואר עמ״א תצ״ז אות כ״ח ל״ד לכאן יע״ש: