פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רנד:א

שאצל עמ״א שצלי קדר שנפלט שומן מעצמו בלא מים שוה לכל דבריו לתבשיל בקדירה וכמבואר ברנ״ג ב׳ דיעות, ועיין לבוש כ״ב שצולין בשפו״ד א״ר א׳:

אמר ההדיוט הכותב ראיתי לרמוז בכאן פרט אחד בקוצר אף שאין ענין לכאן וזה הוא ברנ״ג ושי״ח מבואר דלח צונן יש בו בישול אחר בישול ויבש אין בו בישול אחר בישול מהו לח ומהו יבש ועיין מ״א שי״ח אות מ״ם משמע דתליא הכל באם הוא נקרש לפנינו אע״פ שנימוח באש יבש הוא ואם הוא צלול כמו שומן אווז בזמן החום שנשפך כמים (ובכבוש כל שמתנועע ממקום למקום הוה כבוש כמ״ש בפריי לי״ד ק״ה) אם צונן הוה בישול אחר בישול ולכאורה נראה דוקא מים ויין ושמן שאין האש פועל בו להכשיר כ״כ דנאכל חי ג״כ והבישול הוא החימום הלכך כל שנצטנן יש בישול משא״כ שומן אווז ומוהל הבשר דא״א לאכול כ״א ע״י בישול תו אף נצטנן אין בו בישול ומהא אמינא לה בי״ד קי״ג בש״ך ה׳ וט״ז ב׳ פנאד״ה בשומן דגים דאלו בשומן אווז אין בו בישול אחר בישול ולמה לא יצויר בצלול כו׳ אלא מסתימת הפוסקים משמע כל שהוא צלול ולח יש בו בישול אחר בישול בנצטנן וא״כ ה״ה צלי קדר המיחל כו׳ ואי״ה בשי״ח יבואר עוד אין מקומו פה. עמ״ש אי״ה באות יו״ד עמ״ש ברנ״ו בט״ז בתוס׳ שבת ועי״ט: