פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם כה:כד

קודם עמ״א והכלל בזה דבעשיית הקשר דהפסק גדול הוא יש חילוק אם נפסק לאחר ההידוק דחיילא הברכה קצת אעפ״י דשייכא להניח גם עש״ר (להמחבר ואף לדידן) מ״מ בהפסק גדול צריך לברך משא״כ בהותר ההידוק לחוד דהוי כאילו שלא במקומן דאזלא לה מ״ע דוקשרתם שהוא ההידוק אז אם הניח ש״ר דחיילא הברכה לגמרי חוזר ומברך אף להר״ב דהוי כנשמשו שלא מדעת משא״כ כשלא הניח ש״ר לא חיילא הברכה לגמרי דלא הניח עדיין ש״ר דעליה קאי ברכת להניח ג״כ אז אין חוזר ומברך ועט״ז י״ב וי״ג: