פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם כה:טו

להניח עמ״א פירשתיו יפה בט״ז אות ד׳ להרז״ה הטעם דלהניח רק אש״י קאי וכמברך שתים עש״ר רק והיו הויה אחת לשתיהן אבל מדכתב הב״י דברי רז״ה ולא סיים כמברך משמע דלמאן דנהג כר״ת נמי ממשמש והיינו די״א תפילין כ״ז שממשמש מברך וכאן המחבר כו׳ לכן מהיותר טוב ממשמש ועתה אני רואה כוונה אחרת כאן דהמחבר כאן סעיף יו״ד דשומע ושותק ולרז״ה משמע דאסור דהוי היסח הדעת ובעינן הויה אחת לשתיהן כדבעינן למימר קמן אי״ה באות י״ז ומש״ה לא הביא דברי רז״ה בספרו הארוך דהוה כמבר״ך עש״ר שתים ואפ״ה בעי משמוש ולפ״ז אם בירך להניח בלא משמוש א״צ למשמש עוד ומ״ש סימן י״ב לכאורה ט״ס וצ״ל סעיף י״ב כאן. ומ״ש באות כ״ב מזה: