פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רמח:ו

יש עמ״א בתו״ש אות ה׳ חרה אפו בו בלבוש דהא בס״ד אף שיודע ודאי שיצטרך לחלל שבת במלאכה גמורה (ד״ת) שרי קודם ג״י לרשות ולמצות בע״ש א״צ לטעם זה ולי אין כאן קושיא ל״מ ללבוש דבס״א כתב ומכ״ל מקו״ם פוסק לשבות משמע לריוחא דמילתא ואם א״א שרי כך (עמ״ש באות א׳) ובס״ד כתב ופוסק שם הפסיקה מעכבת מאחר שיש חילול שבת וכאן עונג מדינא שרי עוסק פטור ואף למ״א כנראה דגם כאן מעכב הפסיקה מ״מ הא באות י״ד וך׳ צידד לאסור ההיא דהריב״ש קודם ג״י ומצוה כו׳ מש״ה הביא דעונג לחוד שרי להלכה דעוסק כו׳. וי״ל עוסק במצוה דרבנן וכ״ש סחורה היאך דוחין עונג ד״ת כמ״ש הצ״ץ סימן ס״ח דעוננ שבת ד״ת הן אמת בר״מ פ״ל ה״א ד׳ דברים בשבת שנים מן התורה ושנים מדברי סופרים עונג וכבוד וכבר ידעת ד״ת י״ל שנתפרשו בד״ת ומ״מ דין תורה להם עסי׳ רמ״ב בפתיחה כוללת מזה. עסי׳ תרפ״ז ס״ב בהג״ה ואי״ה יבואר שם: