פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רמד:ח
Peri Megadim on Orach Chayim, Eshel Avraham 244:8 · פרי מגדים על אורח חיים · free full Hebrew text
Open in the reader →חוץ לתהום עמ״א ולבני ביתו לא יאמר וא״י כלו׳ עי׳ אות זיין מ״ש ברבים ליכא חשדא ובא״ר ה׳ כתב שמא באיסור דרבנן כזה אף ברבים שייך חשדא ובס׳ תו״ש אות זיי״ן הביא מסי׳ תקי״ו בי״ט ג׳ ב״א מיחזי כחינגא ובאה״ע י״ב ב׳ דינים יע״ש משמע אף איסור תורה חיישינן ברבים כל דלא הוה עכו״ם ועסי׳ תקי״ו מ״א אף חצר אסור ובש״א אות נ״ו בדרבנן בחצר מותר ש״מ הטעם דאוושא מילתא והוה כעובדין דחול עיין ביצה י״ד ב׳ ברש״י ומאה״ע י״ב שם שני עדי״ם י״ל דנושא אותה מחזיק החשדא. או במלחמה דע״א אין נאמן דאומר כדדמי וב׳ נאמנים עיין אה״ע סימן י״ז סעיף נו״ן יע״ש א״כ ב׳ עדים כה״ג לא חיישינן שא׳ אומר שקר כדי לישא והב׳ אומר כדדמי ול״ש רבים לא חשידי ומיהו א״כ ל״ש אין חוטא בשביל חבירו ותי׳ הא׳ נכון ושם לדינא י״ל הואיל ודיעבד לא תצא כה״ג אין לחוש וצ״ע:
נשאלתי פה ק״ק לבוב מקולין של יהודים ברחוב מפורסם ובשבת וי״ט אי שרי לפתוח המקולים ליתן לאינו ישראל שימכרו בהמות טרישות שקנאום מע״ש הנה משום חשדא שיאמרו של ישראל הוא מוכר בשליחותו יש לחוש ואף בשל רבים ליכא חשדא כה״ג שכ״א מהטבחים יש לו חנות לשם יאמרו א׳ מהם צוה למכור שלו כו׳ ומיהו בשבות מכירה י״ל לא גזרינן מראית עין עמ״ש בט״ז א׳ מזה ומיהו חילול השם איכא שהם ביום חגם מקולים שלהם סגור ושל ישראל פתוח וכמו בית הכנסת כו׳ ע״כ לא רציתי להתיר כה״ג בפרסום וקצתם אמרו שמנהג להתיר. אם התיר להם אדם גדול בטלה דעתי אבל אם אין כן אין להורות היתר נ״ל: ועש״ך י״ד קמ״א כ״ז מריש ברכות ג׳ ב׳ תרי ליכא חשדא ופריצי אסורים עיין אה״ע כ״ב ס״ה א״כ באה״ע י״ב קמ״ל תרי ופריצי דיש חשדא ובפרט יצרא דזנות אין חוטא בשביל חבירו והוי יודע דאפילו ב׳ נשים הוה רבים ול״ש חשדא בהו וב׳ נשים דאסורים ליחד באה״ע כ״ב ב״ש ח׳ שאני זנות דאין אפוטרופוס לעריות וא״כ אין ראיה ג״כ מסי׳ י״ב שם:
ודע דסבור הייתי לומר דהיכא דאיכא לברורי או לא שביק היתרא כו׳ ברבים ליכא חשדא משא״כ באה״ע סימן י״ב דשמא עיניו נתן בה אף ברבים חיישינן אלא מההיא די״ד קמ״א ומש״ך כ״ז מברכות כו׳ משמע להיפוך ומ״מ באה״ע סימן י״ב יש תירוצים אחרים כמ״ש בסמוך ואף בתרי וכשידי אי לאו דאין חוטא בשביל אחר אסור ונ״מ ב׳ עדים אומרים על ב׳ נשים מאיש א׳ שמת אם בא אחד לישא שרי ושניהם בב״א או השני אחר הא׳ אסור. ולענין אי שייך מ״ע בשבות מתרע״א משמע אף בדרבנן נ״ח שייך מ״ע ועמ״ש בט״ז ועדיין צ״ע: