פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רמב:ב

שהשעה עמ״א בשבת פרק כ״כ קי״ח א׳ ועב״ח ומרש״י שם ור״ש פ״ח דפיאה מ״ז משמע במסקנא מוקי ההיא דפיאה כר״ע ומי שיש לו מזון י״ד סעודות יאכל א׳ ביום ובלילה לימי השבוע ולא יאכל סעודה ג׳ בשבת אבל הר״מ בפירוש המשנה פיאה פירש דלרבנן אוכל סעודה ב׳ סמוך לערב במ״ש ודי לו ומוציא הכל ולר׳ חדקא צריך לומר כר״ע אבל לרבנן דקיי״ל כוותייהו אוכל סמוך לערב כו׳. ומחולקין בזה אבל אם אין לו רק מזון ב׳ סעודות לשבת מודה הר״מ לדינא דלא יטול מצדקה בע״ש ועושה שבתו חול כר״ע. ואין אוכל סעודה שלישית. ומ״ש רע״ג ט״ס ואפשר רצ״א שם כתב מענין זה אם אין לו כדי לחלקם ועט״ז י״ד רנ״ג ב׳ הקשה על הפרישה ולמ״ש המ״א כאן הם דברי הר״מ ז״ל דלמסקנא לרבנן כדמשני מעיקרא. ועיין ר״ש פיאה כתב מזון שלש סעודות מוקי כר״ח מג׳ סעודות מקשה כן אבל ב׳ סעודות לא מקשה כלום וכ״ת דקשה איך סתם ב׳ סעודות הא בשבת כו׳ א״כ לא מתרץ כלום ואין להאריך:

גם מה פריך י״ד סעודות חמסרי הויין הא יש לחלקה ודי לסעודה שלישית כזית או כביצה למ״ד קודם חצות יוצא ידי סעודה שלישית ואי״ה ברצ״א יבואר עוד בזה וכאן אין להאריך:

לוין בריבית כו׳ בהיתר וא״ל ידחה עשה דאכילת שבת ללאו כו׳ חדא בעידנא כו׳ ועוד דהמלוה עובר. ומ״ש ב׳ סעודות מיירי ביודע שבליל מ״ש יתנו לו סעודה אף שאין נחלקת בלילה וע׳ בס׳ חמד משה יע״ש: