פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רמב:א

לכבד עמ״א מהו הנקרא תבשיל עסי׳ תקכ״ז סד״ה יע״ש. וסי׳ רפ״ח ס״ב אם אכילה מזיק לו כו׳: ובצ״ץ סימן כ״א מכריתות פ״ק ט״ז מרשב״ג שלימד דה׳ לידות ודאות מביאות קרבן א׳ ואין השאר חובה כו׳ יע״ש (יש לי הרהורי דברים בתשובה זו א׳ התם עשו תקנה בשאו״ת שלא יבואו לקום ועשה יאכלו בטומאה משא״כ כאן לעשות תקנה בשוא״ת לבטל חודש א׳ פן יבטלו הרבה בשוא״ת. ב׳ התם יש תקנה להכריז אח״כ לכשיחזור השער למקומו שיבאו השאר משא״כ כאן גם מ״ש בהג״ה יש כח ב״ד בשוא״ת היינו ב״ד הגדול או רוב חכמי ישראל משא״כ ב״ד בעיר א׳ לא עיין בהרע״ב שלימ״ד לפי שעה שלא כהלכה כמ״ש כאן. והא דלימד שלא כהלכה מן התור״ה קאמר דדרשא גמורה היא זאת תורת להביא קרבן על כ״א וערש״י כריתות שם בספק בקושי התירו ל״ד דהלמ״מ הוא והלכתא כך הוה ועוד דאל״כ איך מביא חולין לעזרה ומיהו י״ל יש כח ביד ב״ד בקום ועשה כה״ג דבריהם ד״ת מלא תסור ואשר יורוך והיכא דאתנו הקילו כמבואר כ״פ ובשורש הח׳ וכאן התנו שיהא ממש דין תורה והדברים ארוכים אין עת האסף פה) והנה בדגים ודאי הדין עמו דלאו ד״ת הוה ואף לא דרבנן מאחר דיש לענג במאכלים אחרים. ובהג״ה בסמוך כתבנו מזה:

בא״ד א׳ אף פחות משליש יוקר יש לעשות תקנה משום עניים. שם דאם תקנו לאסור לאכול דגים כמה שבתות וא׳ קנה מקודם מותר יע״ש. ועוד סימן א׳ ב׳ בקהל יעשו תקנה בשוחט כו׳ כתב״ש ופריי שם וחולין פ״ק באיברי בשר נחירה שהכניסו לא״י ואין להאריך:

כתוב בספר עולת שבת כו׳ עמ״א פסחים ס״ח ב׳ ביצה ט״ו ב׳ ר״א אמר י״ט או כולו לה׳ או כולו לכם ר״י אומר חלקה״ו חצי״ו לה׳ וחציו לכם אמר רבא ה״מ בשבת דבעינן נמי לכם. הנה חלקהו חציו יראה ל״ד בצימצום רק מקצת לה׳ ומקצת לכם ומ״ע לאכול ורשות בידו רובו לה׳ או רובו לכם או חצי ממש ור״א סובר מותר להתענות בי״ט (כ״מ שם דאכילה רשות היא או כולו לה׳ ממש ולהתענות או כול״ו כלומר רובו לכם דהא צריך לתפלה ועכ״פ ק״ש ד״ת ואמר רבא כו׳ דבעינן נמ״י לכם קצת ואסור להתענות וקשה הא הלכה כר״י לגבי ר״א וכמ״ש בתקנ״ט א״כ מה השמיענו רבא ולזה תי׳ הע״ש דל״ג נמ״י (עיין פרישה ג״כ הגירסא) ואמר רבא ה״מ ר״י בשבת דבעינן לכם רובו והמ״א הקשה דזה לא יתכן ל״מ לגירסא נמי ואף למאן דלא גרס נמי הפירוש ה״מ ר״א אף דאין הלכה כמותו וכ״ה בטור דה״מ ר״א. ובר״ן ת״ח עונג להם אכילה בשבת מתענגים בהם יותר ולשאר עמא עונג ת״ת אבל אין חיוב דוקא רובו לכם: ועיין ר״מ פרק ששי מהלכות י״ט הלכה י״ו כשם שמצוה לענג בשבת כך בי״ט ובהלכה י״ט משמע דשוין המה. ועא״ר אות וי״ו יע״ש: