פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רו:ז

א״צ לברך עמ״א האריך ויראה לפרש בקצרה כי הטור בכאן וי״ד י״ט סותר א״ע בפירות כתב אם הביא לפניו מאותו מין א״צ לברך משמע אע״ג שאכל הראשונים (דומיא דבירך ואח״כ הביאו לפניו כו׳) ובי״ד שם פסק אע״ג דעדיין מראשונים שלא שחט לפניו ומאותו מין צריך לברך שנית (בט״ז שם אות י״א ובש״ך ט׳ ובב״י דיש קבע לפירות ולא לשחיטה) והמ״א לא הונח לו בתירוץ זה וגם דברי המחבר קשים דבי״ד שם סו״ז כתב אם שחט כבר אף שהובא ממין הראשון מברך שנית וכשעדיין לפניו לשחוט אין מברך שנית (אף מין אחר כי אין מחלק המחבר בזה יע״ש) והר״ב שם פסק כבעל העיטור מין א׳ אף שכבר נשחט א״צ שנית וכאן סתם המחבר משמע אף שאכל הפירות א״צ שנית גם אין מחלק אף מין אחר והקשה הט״ז כאן אות ז׳ ושם י״א דמנא ליה זאת והרי בה״ע מחלק שם (ונהי דשם פסק דלא כבה״ע דכל שגמר לשחוט מברך שנית דאין קבע לשחיטה ופירות יש קבע מ״מ דילמא מין אחר מברך שנית) ע״כ תי׳ המ״א דברי הטור לק״מ דכאן מיירי בדעתו בפירוש על כל מה שיביאו לו כו׳ מש״ה א״צ שנית (דומיא דלא היו לפניו כלל דמברך שנית אף דעתו כו׳) אף אכל כבר ובי״ד מיירי בסתמא. והשתא גם דברי המחבר מיושבין דכאן בדעתו על כל מה שיביאו לו ומש״ה ודאי אין לחלק בין כאותו מין או מין אחר ואח אכל כבר א״צ שנית דדעתו עליו אבל אין דעתו עליו אף שיש לפניו מאותם פירות (ואף מין הראשון) מברך שנית כו׳ ושחיטה עדיפא דשם מסתמא קובע על כל מה שיביאו לו משא״כ בפירות והיינו ביש עדיין לפניו לשחוט הוי בשחיטה קבוע כמ״ש הב״י שם (לפסוק כספר המצות יע״ש) וכ״כ בקע״ט ס״ד כשמושיטין לו כוס כו׳ ומ״א ו׳ אפי׳ עדיין לא שתה כל כוס הראשון ול״ד לי״ד י״ט ס״ז כאמור ומינה אם קבע לפירות הוי כמו שחיטה ואפי׳ אכל הראשונים כבר הא קבע ואפי׳ בסתמא א״צ לברך שנית אבל במ״מ כתב דין פירות כשחיטה ממש אם נשאר מראשונים אין מברך שנית בסתמא ואם לא נשאר מברך בסתמא אבל דעת המחבר דבפירות כל שלא קבע גריעי משחיטה ובסתמא לא מהני מה שנשאר לפניו פירות (ט״ס בדפוס צריך במקום א״צ במט״מ) יע״ש אבל הר״ב בהג״ה הבין דברי הטור דכאן וב״י בסתמא (וסובר דפירות יותר יש קבע משחיטה כמ״׳ש הט״ז שם י״א וא״ש דאין הטור מותר לי״ד וגם הב״י א״ש דכאן אף מין אחר ואף אכל ראשונים אין מברך שנית) ולכן כתב דטוב לכתחלה שדעתו יהיה על כל שיביאו לו דבסתמא יש מחלוקת לבה״ע שם א״צ שנית ולטור מברך שנית שם ה״ה כאן א״כ איך יעשה גם במין אחר ויש מראשונים לפניו לבה״ע מברך שנית כי אין מחלק רק בין מין ראשון או לאו ולספר המצות מחלק בעדיין לפניו אף מין אחר אין מברך ואיך יעשה לכן טוב דעתו ויוצא לכ״ע אבל אם כן דברי הטור סתורים דאל״כ אלא פירות יש קבע כמש״ל בסמוך (בהג״ה) למה זה כתב וטו״ב כו׳ הא פסק הטור לחלק בין פירות כו׳ וכבר י״ל דהר״ב קאי אמין אחר שכתב הב״י כאן וכקושיית הט״ז שם וכעדיין לפניו א״כ טוב אבל לא הונח לו דהר״ב קאי אף למין ראשון וכדאמרן כללו של דבר דעתו מהני ודאי אף למין אחר ואף אכל ראשונים נמלך לא מהני כלל כ״פ (המחבר והר״ב בסתמא המחבר לא משוה דין פירות לשחיטה ומש״ה פירות באין קבע לא מהני אף מין ראשון ואף שעדיין לפניו ובקע״ט ג״כ כן אבל הר״ב משוה פירות לשחיטה ממש הילכך דיעבד אף מין אחד כל שעדיין לפניו א״צ שנית הא אכל אף מין ראשון דבשחיטה פסק הר״ב שם בס״ו דמהני בבה״ע אף שחט כבר דכ״ז שמונחים הוי מעליותא משא״כ פירות שאכל כבר כדאמרן. ומ״ש בד״מ פירות דומה לשחיטה שטוב לכתחלה כו׳ ותדע דהכין הוא מדשתיק ליה הר״ב להמחבר בקע״ט ס״ד ואודי ליה והא לדידיה פירות ושתייה כשחיטה וכבה״ע ממין ראשון ולמה בכע״ט מברך שנית אלא דשאני אכילה ואע״ג שכתב המ״א בקע״ט אף שיש עדיין לפניו זה להמחבר כדאמרן והר״ב לא חולק עליו דיש לפרש בשתה כבר ובפרט כפי הבנתו כאן. ולפ״ז להר״ב בקע״ט אם עדיין מקצת כוס א׳ לפניו א״צ לברך שנית ומיהו כתבו שם דהאידנא בלא״ה אין מברך שנית. וכל זה בלא קבע אבל קבע לפירות כתב לעיל:

ודע דלכאורה יש לחלק בין שוחט תלוי בדעת אחרים הוי כנמלך משא״כ בע״ה ברשות עצמו כל מה שיביאהו לו א״צ לברך שנית וא״כ לק״מ מכאן לי״ד אבל הביאו לו משמע דומיא דשוחט תלוי בדעת אחרים ומיהו בקע״ט ס״ה הקרואים בבית בעל הבית כו׳ דשם הזמינם לכך דעתם מסתמא יתנו כל צורכם מכל מיני פירות עמ״א ז׳ וט״ז ד׳ משא״כ בא דרך עראי לשם ומכבדין אותו והבן זה. עסי׳ קע״ט במ״א ו׳ יראה להגיה ול״ד למ״ש בי״ד י״ט ס״ז דשם קבוע לשחיטה כה״ג כמ״ש כאן מזה: