פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קפח:יח

וה״ה לר״ח עמ״א עשה האדון ז״ל ויכוח עם ע״ש דכתב הטעם דאם נמשכה סעודה עד מ״ש דמזכיר שבת הוא משום תוס׳ שבת שעה ורביע תוך הלילה והמ״א ז״ל חולק עליו דבמ״ש תוספת שבת כל שהוא בצ״ה סגי כבסי׳ רצ״ג ג׳ כוכבים קטנים סגי יע״ש ועסי׳ רס״ב במ״א אות מ׳ ואי״ה שם יבואר ומדבריו משמע דאם אכל פת (כזית) בלילה או יש לספק ודעתו שיזכיר של ר״ח ולא שבת אבל לא אכל פת בלילה לכ״ע אין מזכיר כ״א שבת ובחנוכה אין חובה כ״כ כמ״ש באות י״ג יע״ש מ״ש:

ודע למ״ש המ״א ברע״א אות ו׳ דאם אכל בלילה מזכיר של שבת מ״מ בה״ר ונמשך עד ש״ע צ״ע דאיך יאמר דברים סתורים חג הסוכות וש״ע וי״ל מידי דהוי אשבת ור״ח לט״ז ולהמ״א אה״נ דלא יאמר. כתב א״ר אות י״ט אם הקהל התפללו ערבית והוא לא במוצאי ר״ח שוב אין מזכיר ר״ח וכן בער״ח אם התפללו והוא לא מזכיר של ר״ח אבל אם לא התפלל מנחה לא יזכיר בער״ח ובמוצאי ר״ח מזכיר יע״ש מ״ש בזה גם הסכים קצת למ״א שא״א דברים סתורים גם יש לחוש למ״ש הר״ב בהג״ה ס״ז דאין להזכיר יעלה ויבא לבטלה ועמ״א י״א וצ״ע: