פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם יח:ד

מעלות עמ״א. היינו אף ביה״ש י״ל דמברך עליו עיין ריש פסחים בתמים דעים להראב״ד דמש״ה נקיט אור לי״ד שיש עדיין אור ועד צ״ה יטמא הוא לענין זה וראיתם אותו ועוד דהוי ס״ס שמא הלכה כרא״ש ושמא יממא וא״צ. ומיירי שעדיין לא התפלל מעריב דאל״ה הוי כתרתי דסתרן אהדדי וא״ר אות ה׳ לא פי׳ כן. והנה מרמ״א לכאורה דוקא דיעבד אם לבשו כבר מברך בע״ה אבל לכתחלה יש להמתין מללבוש עד שיכיר ובלבוש כתב מאימתי מברך עליהם משיעלה ע״ה שהרי לא כתיב בהו יום מיהו י״א שלא לברך לכתדלה עד שיכיר בין תכלת ללבן הנה סתם כדיעה א׳ וכהר״ב ומשמע לכתחלה יוכל ללבוש מע״ה ולברך ומ״ש דלא כתיב בהו יום דאי כתיב יום הוי כמו קרבנות אע״ג דיעבד כשירים מע״ה לכתחלה החמירו מנץ החמה. וא״ר ה׳ החמיר ופי׳ בלבוש דאפי׳ אם לבשו כבר י״א כי׳ יע״ש. בחורף אם השעה דחוקה המיקל להניח מע״ה ואילך אין גוערין אותו ואי״ה בה׳ תפילין אבאר זמן משיכיר בין תכלת שבה אימתי הוא ובחידושינו ראש יוסף במסכת ברכות כתבנו מזה וכאן אין להאריך: