פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קסז:ז

לכל א׳ כזית עמ״א:

אי לאו דמסתפי מחבראי וכ״ש מרבותי אמינא כי יש סמך לכזית. בגמרא ברכות כ״א ול״ה א׳ ק״ו כשהוא שבע מברך כשרעב לא כ״ש והתוס׳ וחה״ר כתבו דק״ו דרבנן דאל״כ ב״ק למה אין מברך לפניו וי״ל כמ״ש ק״ש ובהמ״ז ד״ת תפלה דרבנן ולהר״מ תפלה ד״ת (עסי׳ ק״ו ומ״א ב׳) וע״כ כמ״ש בשורש ה״א כל י״ג מדות שדרשו חז״ל מיקרי ד״ס אע״פ שדנין דין תורה ממש ותפלה דרש לא מפורש ולעבדו בכל לבבכם כו׳ וק״ו לית ביה עשה כ״א מצוה בעלמא עיין מ״מ פ״ך מה׳ שבת בשביתת עבדו ומש״ה הקילו בק״ש שהוא מפורש לא בתפלה ולא בברכה שלפני המזון דמק״ו אתיא וכיון שכן מלאחריו יליף צריך כזית מן התורה בר״מ ואכלת בכזית (עסי׳ קפ״ד במ״א י״א וקצ״ז י״ב) והלכך ראוי שיאכל כזית לברך לפניה ולקיים מצוה מן התורה שוב ראיתי דשפיר עבידנא דמסתפינא דתו׳ וחה״ר כתבו ברכת המוציא דרבנן ולמאן קאמר לה להר״מ וגם הוא ז״ל כתב פ״א מה״ב בפתיחה מ״ע לברך אחר המזון וכ״כ בה״א וכמ״ש הכ״מ דק״ו דרבנן ואף שי״ל דלא חשיב מ״ע מק״ו ונקרא ד״פ מ״מ מדכתב ומד״ס לברך על כל מאכל תחלה כללם יחד משמע דכולהו רק דרבנן ממש ולפ״ז ודאי אם ספק לו אם בירך המוציא או לאו אין חוזר ומברך כי ספק ברכות לקולא לבד בהמ״ז. ובמגידות שבועות ארשום אי״ה בזה, ועמ״ש אי״ה בט״ז אות י׳ וחולין ז׳ ב׳ ד״ה בצע וא״ר ב׳ ובצ״ע המוציא על פרוסה היינו בע״ה בוצע ואורח כו׳ והבן. ועיין מהרש״א בח״א: