פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קסג:ב

ואסור עמ״א הנה ל״ע לת״מ לאו הוי ומסייע ידי עבירה דרבנן הוא עסי׳ שמ״ז ד׳ ומ״ה בעכו״ם משמע שם לא גזרו לסייע ולפ״ז באיסור דרבנן אם בתרי עברי דנהרא כעין תורה תקנו ועובר ל״ע לת״מ בדרבנן ואמנם מסייע ידי ע״ע ז״ל בדרבנן הוא גזירה לגזירה והביא דברי הר״מ ז״ל פרק עשירי דמעשר הלי״ג וז״ל רופא חבר שהאכיל לחולה ע״ה דמאי של ע״ה נותן לידו לא לפיו דמאי של רופא לידו לא יתן וכן בודאי לא יתן לידו הנה בודאי יש מסייע ידי ע״ע ובדמאי דרבנן לא גזרו מסייע ומ״מ לפיו ממש לא יתן ודמאי של רופא ל״ע לת״מ בדרבנן א״כ משמע דבדרבנן לא גזרו מסייע ועכ״פ לידו מותר הוא הדין מאכיל בנט״י דרבנן מותר לידו אם הוא של אוכל ולא קאי בתרי עברי דנהרא וחולה שאין בו סכנה מ״מ יוכל להפריש ממנו המתנות ובלא״ה די לו דאל״כ דרבנן מותר בחולה שאין בו סכנה ועכ״מ שם. ועא״ר ח׳ הראה לש״ך י״ד קנ״א אות ו׳ ושם מיירי מאיסור תורה יש מסייע ע״ע לישראל ולא לעכו״ם אבל באיסור דרבנן י״ל דלא גזרו מסייע ידי ע״ע. ועסי׳ קס״ט ס״א וס״ג וב״י וב״ח חולין ק״ז השמש שלא נטל ידיו אסור ליתן לפיו ובטור א׳ משמע לידיו וי״ל כי בגמ׳ בשמש אם לא יתן יטול מעצמו לפיו אסור לידיו מותר כמו דמאי מה שא״כ א׳ לחבירו כמו דמאי של רופא לידו נמי אסור כו׳ ואי״ה יבואר שם בקס״ט יבואר מזה וכאן אין להאריך ועיין גיטין ס״א א׳ רש״י ד״ה רוב וד״ה רבא ומשמע לרבא שרי לסייע ועיין ר״ש פ״ה שביעית מ״ט ובפתיחה כוללת אי״ה יבואר: