פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קסג:א

אם עמ״א לכאורה ס״ס שמא הלכה כר״מ ושמא לא יש מים תוך ד׳ מילין אלא דא״כ בטיבולו במשקה למה לא יחשב לס״ס כבסי׳ קנ״ח ס״ד (עט״ז שם ו׳) אלא העיקר כרוב הפוסקים דמפה לא מהני לחולין גרידא ורק לחומרא כערוך ד׳ מילין ומיל ואז אוכל ע״י מפה דוקא (באר הגולה ציין רמב״ם וא״י שזה דעת הערוך עב״י) גם י״ל חד ספק בדרבנן לקולא כה״ג דוקא מפה לא כ״ף דע״כ התיר הר״ב ע״י כף בבירור שאין מים תוך מיל וד׳ מילין דמן הדין מותר כך רק לחומרא אמר במפה מיקל הר״ב כ״ף הא ספק דרבנן כל מה שיכול לתקן מתקן דוקא מפה ואמר על הר״מ הא כף ומגריפה לא שהרי בס״ב אוסר הר״מ מגריפה עיין באר הגולה ג׳ וא״ר אות ד׳. אם אין לו רק מים פסולים לנט״י יטול בלא ברכה. ולי העני י״ל טוב יותר מפה דמהני לר״י ממים פסולים עא״ר ב׳ בשם כ״ג. בשו״ת רש״ל צ״ד ויש״ש כ״ה כ״ב מי שנט״י מטל של עשבים מברך ברכה לבטלה ומזלזל בנט״י והיינו באין רביעית או בלא כלי עסי׳ תס״ו ס״ה:

מ״ש בירושלמי וצ״ע עסי׳ פ״ב ס״ד דמשמע דוקא הולך בדרך לא יושב בביתו יע״ש:

בספרי ראש יוסף פ׳ כ״ה ק״ז כתבנו מה שיש לדקדק בב״י כאן וכ״מ פ״ו מה״ב והקשינו ממ״ש הר״מ ז״ל פ״ח מה׳ שא״ה ה״ט חולין עט״ת אי עט״ק אסור במפה וחולין גרידא שרי ממ״ש בפי״א מה׳ שא״ה ה״ט כתב חולין עט״ק לאו כקודש דמי ומשמע בריש חולין דמותר לטמאן ביד: