פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קסב:יז

או עמ״א פ״ב דידים מ״ב וב״י בשם הרא״ש אע״ג דרפוים וליכא חציצה אפ״ה שניים אין מטהרים מה שע״ג צרור וחזרו המים ומטמאין היד וקשיא לי הא דידים מטהרים בשפשוף שניגב עיין אות ט״ז וכ״ז שלא פרשו המים מהיד אין חוזרים ומטמאים היד וצ״ל דשניים קיבלו טומאה ממים ושע״ג צרור ישניים חוזרים ומטמאים היד ואם נמצא דבר ע״ג היד אפשר דמסיר ושופך מים שניים וא״צ לנגב ידיו דליכא כאן טומאה אחרת. ואפשר נמי מים שע״ג הצרור ראשונים גופייהו מטמאין היד דהוי כאלו הם בכותל. ומ״ש בשם התי״ט שם פ״ב מ״ב ופ״ו דמקואות מ״ז יע״ש והמ״א תי׳ דכל שלא ריסקן ממעט ואין נוטלין ולא טובלין כשריסקן שרי ואין ממעט. ומ״ש בשלג וכפור עסי׳ ק״ס ט״ז ובט״ז קנ״ט אות ך׳ בשלג אע״פ שלא ריסקן טובלין לידים משמע אם נמצא ע״ג היד שאין ידיו טמאות אע״פ שלא ריסק השלג וצ״ע:

והוי יודע דבפ״ב דידים מ״ב נטל ראשונים ושניים למקום א׳ ונפל ככר תרומה טמא ופי׳ הר״ש ששניים אין מטהרין אלא שע״ג ידיו לא הנופל לארץ וצ״ע א״כ נימא ה״ה לנט״י לחולין אפשר דנימא הכין ואם נטל לכלי ואח״כ קודם ניגוב נגע בהם ידיו טמאות וצ״ע: