פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קסב:א

דברי הגאונים כו׳ עמ״א ביאור דבריו בפ״ב דידים מטמאות ומטהרות עד הפרק כיצד נטל ראשונים עד הפרק ושניים חוץ לפרק ידיו טהורות ראשונים ושניים חוץ לפרק ידיו טמאות ובסוטה אמר רב הנוטל צריך שיגביה ידיו תנ״ה נוטל יגביה ידיו שמא יצאו המים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו הידים והביא ע״ז ג׳ שיטות א׳ הרא״ש וסייעתו הידים מטמאות מים ראשונים ומטהרות שניים לראשונים עד הפרק שהוא מקום הנטילה הא חוץ לפרק אין ראשונים טמאים שם ואין שניים מטהרין הראשונים אם זבו ראשונים מתוך הפרק לחוץ לפרק ושם ניתן מים שניים טמאים הראשונים ושניים וזה שאמר כיצד נתן ראשונים עד הפרק ולא יצאו וזבו משם חוץ לפרק אף ששניים זבו משם חוץ לפרק טהור דכבר נטהרו ראשונים ושניים ואין כאן מים טמאים אבל אם זבו ראשונים חוץ אין השניים מטהרין ראשונים שלא במקומן ואח״כ כשזבים לתוך הפרק נטמא היד וז״ש רב הנוטל יגביה ידיו תנ״ה שמא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו הידים בשלא נטל מרביעית בב״א דאז איכא מים ראשונים טמאין וה״ה אם משפילן מתחלה ועד סוף שפיר דמי דלא זבו מפרק חוץ לפרק אלא מסתמא בתחלת הנטילה ידיו ראשי אצבעותיו למעלה הזהיר שלא ישפילום עוד כ״א אחר הניגוב ואה״נ אם השפיל תחלה ונתן מים שניים וכבר נטהרו המים יוכל להגביהם קודם הניגוב וכמתני׳ דידים פ״ב מ״ג (ולפ״ז קשיא לי תרתי א׳ מה הוא הלשון בסוטה דף ד׳ ב׳ שמא יצאו המים הא ודאי יצאו כיון שתחלה היו ידיו למעלה זבו מים מפרק לחוץ ואמת ברא״ש פכ״ה ק״ו הגירסא כדי שלא יבואו המים כו׳ ובטור שלא יבואו ולית מלת שמ״א וכפי הנראה הוא גירסת הרשב״א מלת שמ״א. שנית מ״ש בב״י ישפילם מתחלה ועד סוף הא עד שיתן השניים די) וא״כ לרא״ש אם רביעית בב״א לית מים טמאים או משפילם מתחלה עד שיתן מים שניים שפיר דמי אף מגביה קודם הניגוב כדאמרן הרי ב׳ קולות א׳ רביעית בב״א או משפיל כו׳ שרי וחומרא דאף נותן מים בשפע עד חיבור היד והזרוע אפ״ה צריך זהירות שאם הגביה תחלה צריך להגביה עד הניגוב. והרשב״א בתשובה כתב שלפיכך לא זכר דברי רב בסוטה בדיני נט״י דרב לשיטתיה דאמר בחולין ק״ו ב׳ לחולין עד קשרי אצבעות ולתרומה עד חיבור היד והזרוע והחששא הוא שא״א לצמצם שמא יתן מים ראשונים קצת יותר חוץ לאצבעות ויטמאו שם (הואיל לתרומה טמאים שם עד חיבור היד וזרוע ה״ה חולין משום סרך תרומה) והשניים יתן רק עד אצבעות ולא טהרו לראשונים או איפכא ראשונים עד אצבעות ושניים יותר ויטמאו שם בכף היד ולית מים שניים לטהר השניים ומש״ה צריך להגביה דוקא מתחלה ועד סוף דאם ישפילם אכתי איכא הך חששא שמא יתן השניים קצת למעלה מראשונים או למטה מראשונים ויזובו אח״כ הראשונים או שניים על אצבעות ויטמאו לנך דוקא הגבהה מתחלה ועד סוף עד לאחר הניגוב (הא נתן ראשונים ושניים בצמצום לא חיישינן דהואיל ומשום סרך תרומה הוא לא החמירו יותר וכמו בתרומה מטהרין שניים ראשונה במקומן ה״ה לחולין אף דהוי לחולין שלא במקומן) וההיא דרב רק לחולין אתמר הא לתרומה ליתא להאי דינא ומש״ה השמיט בשער הקדושה דין דרב דפסק כאידך מ״ד בחולין לחולין כמו לתרומה וכפי׳ הרי״ף דעד חיבור היד וזרוע א״כ ל״ש דינא דרב דצריך ליתן מים א׳ וב׳ עד חיבור היד ואם שמא יתן יותר שם אין מקום טומאה כלל (והגירסא בסוטה מלת שמא יבואו יתיישב לפירוש הרשב״א ז״ל) והמשנה דידים אפשר מפרש כמו לרא״ש נטל ראשונים עד פרק היד וזרוע ולא זבו חוצה ושניים אפי׳ זבו חוצה כשר א׳ וב׳ זבו חוצה טמא שאין שניים מטהרין לא׳ שלא במקומן אלא דא״כ אכתי למה השמיט הך דינא דאם הגביה בתחלה צריך עד סופה כן ואפשר דהרשב״א התנצל א״ע מה שהשמיט דין דרב לשיטתיה משא״כ לכתוב דין חדש כו׳. שוב ראיתי להדרישה תירץ זה דמסתמא לא חיישינן שיזוב ממקום למקום ומשנה דירים אם ידוע כך יע״ש ולהרשב״א ב׳ חומרות הא׳ השפלה אין מועיל וגרוע היא ורביעית. בב״א נמי אין מועיל והיינו מדכתב הב״י לערוך אין מועיל מטביל ורביעית דהיא שיטה ג׳ דאף חוץ לזרוע מקבלים המים טומאה היה להרשב״א לרב בחולין אם נוטל ראשונים קצת יותר מאצבעות מקבלים המים טומאה ושניים לא יגיעו לשם ה״ה במטביל ורביעית בב״א נמי כמו לערוך ויש לעיין בזה דלערוך שפיר דחוץ ליד מקבלים המים טומאה א״כ במטביל והוציא חוץ למקוה נטמאו המים חוץ ליד ויזובו ליד וכן רביעית משא״כ להרשב״א דסרך תרומה לחומרא דחוץ לאצבעות מקום טומאה ה״ה דיש שם מקום טהרה ברביעית בב״א וה״ה בטובל. והמחבר כאן שכתב והיינו כו׳ הוא דעת הרשב״א ואליביה דפסק הרא״ש בסי׳ קס״א ס״ד דלחולין די עד אצבעות ורב לחולין מיירי (וכן מטין דברי הר״מ ז״ל פ״ו מה״ב הלכה ט״ז הביא דין דרב לחולין ובפי״א ממקואות הלכה ד׳ הביא המשנה דידים וכהי״א לא הראה לדין דרב דל״ש בתרומה והבן) ואפ״ה כתב דמטביל כו׳ ועל הר״ב קשה דלהרשב״א השפלה ודאי אסור אם לא שהג״ה ראשונה וה״ה אם משפילן צריך להיות אחר הג״ה ויש חולקין דהוא הרא״ש דלדידיה אף לחולין ונוטל עד הזרוע אפ״ה יש חששא שלא יזובו המים צריך להיות לרא״ש קולא אם משפילן שרי. והנה המחבר כתב ״שלא״ יצאו מים ולרשב״א היה לומר ״שמא״ יצאו מים כו׳ גם תי׳ הדרישה שכתבתי לעיל אין מובן לי. ועמ״ש בט״ז אי״ה אות ב׳ במ״ש וי״א הוא הערוך והרר״י לא הרא״ש או אפשר מהרי״א ז״ל וכדבעינן למימר שם אי״ה. ועט״ז א׳ ולבוש כתב וי״א ואי״ה שם יבואר:

ראשי אצבעותיו עמ״א לשון רש״י סוטה ד׳ ב׳ וברמ״א א״א לומר כן דבקס״א מבואר ב׳ הדיעות וגם כאן סיים המחבר כשאין נוטל כ״א ראשי אצבעות אלא כוונתו דלא יגביה הרבה שא״כ יזובו המים תחת בגדיו ולא ינגבם שם ויחזרו ויטמאו כו׳ והב״ח מפרש כו׳ וברמ״א א״א לפרש כן דסובר דמשפילן נמי שרי: