פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קנט:ג

וה״א כשנוטל כו׳ עמ״א האדון ז״ל דיבר בקוצר ועשה פלילות עם המחבר ז״ל ואני העני מוכרח להאריך בכאן הנה סה״ת סי׳ ע״ז וז״ל וצריך שלא יהא הכלי נסדק ולא ניקב במקום שהם עוברים כששופכין על ידו שמן הנקב ואילך אין תורת כלי עליו ומים שנופלין על ידו מנקב ודאי כשירות אבל המים שעוברין מחוץ לנקב דרך שפת הכלי פסולות כיון שבאו על הנקב עכ״ל וז״ל הרשב״א בתה״א בית ששי שער ג׳ (ד׳ קנ״ט ב׳ ד״ב) בסופו וכלי שנשבר אע״פ שמקבל רביעית למטה מהשבר כתב בסה״ת שאסור ליטול ממנו דכל שלמעלה משבר אין תורת כלי ושבר כלי הוא ומ״מ אם דרך השבר נגרין מים ע״י מסתברא דמותרת דהוי כברז״א. ומסתברא דאפי׳ בשבר כל שלא טיהר מחמת שבירתו עדיין כלי הוא ואין מחלקין כלי לשנים וכל שמקבל רביעית ואין שברו גדול כ״כ שיטהרנו מטומאתו מותר ליטול ממנו לידים עכ״ל. וז״ל בתה״ק בית ששי שער שלישי כלי שניקב נקב גדול עד שהוא מכניס מים כשאדם מישיבו על המים הר״ז פסול בד״א שניקב בשולי הכלי שאין מקבל רביעית מנקב ולמטה אבל מקבל רביעית מנקב ולמטה כשר בד״א בכלי שאין שבירה זו מעלה אותו מטומאתו אבל כל כלי שניקב או נשבר שבר המעלה מטומאתו פסול שאין זה כלי אלא שבר כלי. העתקתיו מפני הצורך הגדול שיש בזה. הנה שיטת הב״י. דהרא״ש והטור עם הר״מ בפ״ו מברכות הי״א (ז״ל הר״מ ז״ל וכלים שנשברה שבירה המטהרת מידי טומאתן אין נוטלים לידים מפני שהם שברי כלים וסה״ת קיימא בחדא שיטתא דודאי טומאה ונט״י חדא הווין וכל שבר ונקב המטהר מטומאה (שהיה או שלא יקבל טומאה) ה״ה לנט״י לאו כלי הוי ואנן כלי בעינן וסתם כלי חרס שיעור טהרתו בכ״מ אם מיוחד למשקין (פי״ט מכלים ה״א) ומיהו אם מקבל רביעית מנקב ולמטה מקבל טומאה וכמ״ש הכ״מ בפ״ו מברכות הי״א שכ״כ הר״מ ז״ל פ״ב ופ״ג דכלים וכ״כ בב״י כאן (ע׳ כלים פ״ב מ״ב ופ״ג מ״ג ופי״ט מה״כ הי״ג) והשתא כלי חרס המיוחד למשקין שניקב בכ״מ ויש למטה רביעית דרך הנקב שרי ליטול ודרך פיו אע״ג לענין טומאה הנוגע למעלה מביא הטומאה לכלי כמו ידות מ״מ לאו כלי הוא למעלה ואנן כלי בעינן (ואפשר טומאה שהיה בו פרחה רק מכאן ולהבא מקבל) או דאין מחזיק רביעית למעלה מנקב ורבא בחולין אמר דכלי מחזיק רביעית בעי׳ אבל ניקב כמ״מ לטומאה לא טיהר ה״ה לנט״י כשר אפי׳ למעלה מנקב ואפי׳ אין מחזיק רביעית מנקב ולמטה דכלי הוא ונקרא מחזיק רביעית כיון דאין ככ״מ דלא עבר טיף אחר טיף מחזיק מיקרי וביחדו לזיתים דפסק הטור די״ל דאין נוטלין ממנו אע״ג בטומאה לא טיהר ביחדו לזיתים עד כמוציא זית (בפי״ט דכלים) י״ל דרך פיו אע״ג דכלי הוא אין מחזיק רביעית למעלה מיקרי ואה״נ דרך הנקב כמחזיק רביעית מודה הטור דשרי. והב״ח בס״ד הקשה להטור אם ככ״מ דטהור לגמרי מיקל בנט״י דרך הנקב ואמאי מחמיר בזיתים דרך פיו דבטומאה הוי כלי כ״ש לנט״י ולדידי י״ל דלא טהור לגמרי וגם שם אם יש רביעית מנקב ולמטה מקבל טומאה כמ״ש הכ״מ וב״י הביאותיו לעיל משא״כ ככ״מ ויחדו לזיתים דפסול לנט״י דרך פיו אע״ג דמקבל רביעית מנקב ולמטה ושם כלי עליו מ״מ אין מחזיק רביעית דרך פיו ככ״מ ומש״ה אמר רבא בחולין ק״ז ככ״מ אין נוטלין היינו דרך פיו ולא מהני יחוד לזיתים כו׳. והרשב״א בתה״ק הכי פירושו ג״כ כלי שניקב ככ״מ פסול (דין דרבא) בד״א שאין מחזיק רביעית למטה הא מחזיק כשר (דרך הנקב) בד״א כו׳ פירוש הא דאמרי׳ דוקא ככ״מ הא כמ״מ אע״פ שאין מקבל רביעית מנקב למטה כשר בכלי שמיוחד למשקין הא כלי המיוחד לגיסטרא (לקבל נוטפין) שטיהר כמ״מ ה״ה לנט״י אין נוטלין אם אין רביעית למטה הא יש נוטלין עכ״פ דרך הנקב (ודרך פיו יש לדון דאפשר מחזיק מיקרי או מ״מ לאו כלי למעלה רק ידות):

והנה כפי דעתי העניה הרשב״א ז״ל בתה״ק ייחד בכאן נקודה נפלאה התחיל בניקב וסיים בד״א שנשבר כו׳ אבל ניקב או נשבר לכוונה אחת והיא זו כי ניקב סובל למעלה מרביעית ונשבר למטה מרביעית כמ״ש הכ״מ פ״ו מה״ב הי״א דמש״ה כתב הר״מ ז״ל כלי שנשבר ולא כתב ניקב לומר שאין מחזיק רביעית מנקב למטה יע״ש וזה שרמז הרשב״א ז״ל בתה״ק דנשבר בפחות מרביעית כמ״מ בגיסטרא או ניקב למעלה מרביעית כמ״מ כל א׳ כדיניה דנשבר אפי׳ דרך נקב פסול וניקב דרך פיו אסור כמ״מ דלאו כלי למעלה. ודינו כמו סתם כ״ח ככ״מ כו׳ ובתה״א נמי ה״פ הביא דברי סה״ת והיינו ככ״מ פירשם דמחזיק רביעית למטה אז דרך פיו אסור ודרך נקב שרי וע״ז כתב ומסתברא שאם כמ״מ שלא טיהר עדיין בסתם כ״ח אין מחלקין כהאי גוונא הכלי ואפילו דרך פיו ואפי׳ אינו מחזיק רביעית למטה נוטלים לידים דרך פיו וכ״כ הב״ח ז״ל ודעת הסמ״ג וסמ״ק היפך זה ממש שהבינו בסה״ת דמיירי כמ״מ אז חילוק דרך נקב שרי דכלי הוא ופיו אסור דאין מחזיק רביעית למעלה וככ״מ דרך נקב אסור דאין שם כלי כלל ונטהר לגמרי וא״י איך יפרנסו משניות דפ״ב וג׳ דכלים דמשמע כל שיש רביעית אין לטהר ולסמ״ג י״ל דסובר כל שלמעלה שבר כלי מיקרי אף דרך הנקב אין נט״י וחמירא מטומאה וכמ״מ כלי הוי ולמעלה לא דאין מחזיק רביעית ולסמ״ק יחדו לזיתים נמי מחזיק למטה רביעית נט״י דרך נקב וכ״כ בחה״ר חולין ככ״מ פסול אם אין רביעית למטה והביא דברי סה״ת וזה דעת הב״י וכמ״ש הב״י כאן והביא חה״ר יע״ש:

אלא דקשה למה השמיט בתה״ק דרך פיו אסור ב׳ בתה״א כתב ומסתברא שאין מחלקין הכלי לשנים משמע בכל גווני אין מחלקין ואלו להב״י מחלקין לפעמים ג׳ איך כתב מהרא״י ז״ל בתה״ד סי׳ רס״א דלא מצא מבואר כמ״מ אם דרך פיו שרי הא מבואר בטור עכ״פ להדיא דשרי דככ״מ דרך פיו אסור הא כמ״מ דרך פיו שרי:

אבל האדון ז״ל פי׳ דהר״מ פ״ו מה״ב ורשב״א בתה״א וסה״ת כסמ״ג וסמ״ק סוברים דשבירה המטהרת אין נוטלין אפי׳ דרך נקב אפי׳ מחזיק רביעית למטה (הואיל ולמעלה אין כלי וגם אפשר דטומאה שהיתה בו פרחה רק מקבל מ״מ שבר כלי הוי) ובשבירה שאין מטהרת סה״ת וסמ״ג וסמ״ק סוברים דרך פיו אסור והרשב״א חולק ומסתברא שאין מחלקין לשנים ואף דרך פיו שרי באין מטהרת והיינו בחדא כסה״ת דבעינן רביעית למטה מנקב (הא לא״ה אף כמ״מ אין מחזיק רביעית מיקרי) ובמחזיק אף דרך פיו שרי וכ״ד בקצר ממש ובד״א כפשוטו דאם מחזיק רביעית נט״י באין מטהרת כו׳. וממרוצת דברי המ״א ז״ל משמע דהטור נמי כסמ״ג וסמ״ק סובר דשבירה המטהרת לאו כלי לנט״י ומיוחד למשקין וניקב ככ״מ אף מחזיק רביעית למטה פסול לנט״י אפי׳ דרך הנקב רק אם מיוחד או ייחדו לאוכלין ששיעורו כזית אז אם מחזיק רביעית נוטל דרך נקב לא דרך פיו וז״ש רבא ככ״מ אין נוטלין לידים דרך פיו אפי׳ מיוחד לזיתים הא כמ״מ ואין נטהר נט״י אפי׳ דרך פיו להטור. ומ״ש הטור ייחדו לא מהני אע״ג דטומאה ונט״י חדא הוא י״ל דרך פיו מיירי דאין מחזיק שם רביעית או כשאין מחזיק למטה רביעית ועב״י מזה. מהא דקשה לסמ״ק וסמ״ג יע״ש. ומ״ש תה״ד דאין מבואר להתיר כמ״מ דרך פיו הנה מרבא י״ל דנקיט ככ״מ אורחיה דמלתא סתם כ״ח נטהר בהכי אפי׳ דרך נקב אסור הא דרך פיו אפי׳ כמ״מ אסור. והטור נמי ה״פ ואשמועינן דככ״מ דאם מיוחד לאוכלין ומחזיק רביעית למטה נט״י ואפשר ה״ה כמ״מ למעלה אסור וכאמור ומש״ה כתב התה״ד דלא מצא מפורש להיתר. ומיהו בתה״א מבואר דכל שאין שבירה המטהרת אפי׳ דרך פיו שרי ואין מחלקין כלי לשנים וכבר עמד הב״ח בזה ואי״ה בט״ז א׳ יבואר עוד. ועט״ז אות ג׳ אי״ה בזה:

עוד רגע אדבר שי״ל סמ״ק וסמ״ג עם הרא״ש והטור מחולקין במ״ש התוס׳ שבת צ״ה ב׳ ד״ה ניקב כמוציא רמון דגיסטרא אם יש רביעית מקבל טומאה הא כלי שלם וניקב בו גרע ובטלה דעתו וזה דעתם ז״ל טיהר לגמרי כה״ג ורא״ש וטור כרש״י שם דייחוד עכ״פ מהני כה״ג ובנשברה לגמרי אפשר א״צ ייחוד כשנשאר כשיעור עיין ר״ש פ״ג דכלים מ״ב עמ״ש אי״ה לקמן:

תנן במסכת כלים בו׳ עמ״א גם פה הרבה להקשות על מאורן של ישראל מרן המחבר ז״ל עיין ידים פ״א מ״ב פי׳ הר״ש הטעם דשברי כלים הם ופרה פ״ה מ״ה והיינו לדעתו אפי׳ יושבין שלא מסומכין ומקבלין רביעית ואף לענין טומאה מטמאין כשיש בהם כשיעור המפורש ברפ״ג דכלים מ״מ למי חטאת פסולים דבעינן כלי חשוב ונט״י אסמכוה אמי חטאת כמ״ש באות א׳ והיינו כרש״י ס״פ המצניע צ״ה ב׳ ד״ה ועדיין דבעינן כלי ראוי וכ״ש לטומאה וד״ה טהור ל״ד כו׳ ועתוס׳ ד״ה טהור ומשמע שם מרש״י דאפי׳ ייחדו לזיתים ככ״מ לאו כלי לחטאת אף דלטומאה הוי כלי דלקדש כלי ראוי וחשוב בעינן וה״ה שברי כ״ח אע״ג דיש רביעית ויושבין שלא מסומכין לחטאת ולנט״י לאו כלים הוי. ומ״ש מפרק שלשים דכלים מ״א לא הבינותי דהרע״ב שם והר״מ פי״ב מה״כ ה״י הטעם בזכוכית דוקא שמזיק היד הא עצם ועץ א״צ לקינקסן ושיפן אם לא שלהיות יושבין שלא מסומכין ומ״ש שלא נעשה לקבלה כמ״ש באות ד׳ קשה וי״ל דה״פ הואיל ותניא עץ ועצם וזכוכית וזכוכית אף שיושבין שלא מסומכין צריך לשופן וחלקים ואף ייחדן לקבלה לא מהני דמזיק היד ממילא הא דתניא בתוספתא עץ ועצם קינקסן כה״ג מיירי ובהם ר״ל עין ועצם הטעם דכ״ז שלא קינקסן מסתמא השוליים שהופכן ומשתמש בהם לאו לקבלה עבידא (ע׳ ר״מ פ״ל דכלים ובתי״ט שם) ומ״ש בטור משמע שבר כלי שמקבל רביעית שלא מסומך כשר לנט״י (ט״ס שאינו ושוב מצאתי לספר תוספת שבת בהגהותיו הגיה כן) ויש להחמיר כפשטא דמתני׳ כו׳ סוף דבר רצה לומר בשולי הכלים שיש להם שפה ונשבר והופכו ומשתמש בכלי זכוכית אין כלי עד קינקסן כו׳ שמזיק היד ואפי׳ יחדו לתשמיש לא מהני ועץ ועצם קינקסן שלא נעשו לקבלה הצד השני ומש״ה בעינן קינקסן ואפשר ייחוד לחוד מהני בעץ ועצם אבל באות ד׳ צידד דייחוד לא מהני עד שיעשה מעשה ועמ״ש אי״ה בט״ז ו׳ בשק וקופה. וכלי חרס בשוליו שיש שפה ונשבר והופכו אפשר אף ששיפן טהור דכלי חרס שטיהר שעה אחת אין לו טומאה עולמית ועתוס׳ שבת ט״ז א׳ ד״ה וחכמים מטהרין תוספתא יע״ש היטב ועמ״ש אי״ה במ״א אות ה׳ בשק ובאות ד׳: