פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קנח:ה

דבר שטיבולו עיין מ״א אפשר הטעם מלתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן ואפי׳ מוצץ תירוש ויצהר עמ״ש בט״ז דה״ו והבן:

כתב א״ר אות ד׳ האוכל פת למתק השתייה א״צ נט״י שו״ת רמ״א ח׳ וראיה מרי״ב דאין מברך המוציא שעיקר פוטר יע״ש והנה אוכל פת שלא יזיקו יין שרף אף שטובל פת ביי״ש לא הוי טיבולו במשקה כי יי״ש מי פירות הוי ואף שנותן שמרים ומים לתוך המאל״ץ מ״מ בתר רובו אזלינן בכל ונתבטל במי פירות ואין מקבל טומאה (ואפי׳ אי נ״ט י״ל חיך אוכל וטעם ל״ש בטומאה וכה״ג באיסורי הנאה ועמ״ש בפריי לי״ד אין מקומו פה) ועוד שנשתנה טעמו לגמרי אבל הטובל פתו במע״ד הוי טיבולו במשקה ודאי צריך נט״י. ועמ״ש עוד מדינים אלו באות ז׳ אי״ה מזה: