פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קנח:ג

פחות עמ״א הביא תוס׳ סוכה כ״ו ב׳ ד״ה נטלו ותוס׳ פסחים קט״ו ב׳ ד״ה צריך ותי״ט פ״ב דטהרות מ״א ד״ה הכל. וה״ה ממשנה דטהרות מבואר דפחות כביצה מקבל טומאה על עצמו אלא שמחלוקת הוא אי מ״ה או מדרבנן ולפ״ז פחות מכביצה אם הוא דרבנן י״ל דלא גזרו בחולין משום סרך תרומה ויש תבלין לזה די״ל דלא גזרו על ישראל הרוב משום כהנים דמיעוטא (וכה״ג כתבו התוס׳ ריש כתובות משום כהן יגזרו על ישראל בבתולה עמ״ש בס׳ פורת יוסף יע״ש) אלא דמש״ה אמר רבא חולין ק״ו א׳ מצוה לשמוע דברי ראב״ע וכפירש״י מן התורה ואע״פ שסיים אח״כ אסמכתא היא מ״מ יש כח בידם כה״ג לגזור גזירה לגזירה הואיל וידים שניות לתרומה יש סמך מ״ה משא״כ בפחות כביצה דמדרבנן א״כ י״ל דלא גזרו אטו תרומה דהוא גופא דרבנן בלא סמך ולפירש״י בשבת י״ד א׳ עסקניות במקום מטונף וגנאי לתרומה הביאותיו בפתיחה א״כ ודאי אף בכ״ש בעי נ״י לתרומה מה״מ גופא משום נקיות שלא ימאס התרומה דמוזהר בכ״ש נמי וגנאי היא לתרומה ולא הוי גזירה לגזירה וז״ש רש״י בסוכה משום נקיות דלכאורה מה אשמועינן בזה אלא ודאי דאשמועינן דבעינן מפה והטעם משום נקיות אטו תרומה דגנאי הוא כו׳ ורש״י לשיטתיה חולין ק״ז ב׳ ד״ה התירו לאוכלי תרומה כהנים כו׳ אף לחולין עט״ת מדלא נקיט לתרומה הא לחולין גמור שלא עט״ת אף כהן לא התירו וההיא דר״צ נתנו לו חולין גמור (דעט״ת היינו שכהן אומר או מחשב שיהיה נתפסין בקדושת תרומה) מאחרים ומש״ה מפה א״צ דאין שני עושה שלישי בחולין גמור אלא משום נקיות כמו שכתב אטו סרך כו׳ ומוכח כן דאל״כ רק חולין עט״ת כתוס׳ וקשה הא כביצה בעי נט״י והא התירו מפה כו׳ כמ״ש התוס׳ סוכה כ״ז א׳ ד״ה הא (ולא הונח להם בתי׳ ולטעמך כמו בחולין כ״ז א׳ ד״ה מאי לאו דהא דחי לה כן) ועתוס׳ יומא ע״ט ב׳ ד״ה והא והבן. ומקום הספק של רוקח אי כרש״י משום נקיות לבד היינו שהיה איסטניס ומעונג או כתוס׳ או כפירש״י שבת י״ד א׳ וע׳ א״ר וספר חמד משה ואין להאריך: