פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קנח:י

שהמוהל טופח עמ״א עב״ח החמיר והנה ודאי קשה דמי פירות לבד מז׳ משקין אין מתטמאין וכמ״ש הט״ז אות ח׳ ולי העני באולי אומר כי הר״מ והר״א ז״ל פ״א מט״א ה״ד מחולקין להר״מ שאר משקין אין מקבלין טומאה ולהר״א מקבלין ואין הפרש בין ז׳ משקין לשאר כל שיצאו מעצמן זיעה הוי אפי׳ בתירוש ויצהר וע״י סחיטה אף שאר מקבלין טומאה ואמנם ההפרש בין ז׳ לשאר בצירוף יע״ש היטב (פי״א דתרומות מ״ב לר״א צ״ל לר״י אין מטמא היינו דאין מצטרף רק מקום מגעו עיין ברכות ל״ח א׳ הובאה) וא״כ בצלי משקה הזב ע״י צלייה הוי יותר מסחיטה כמבואר בש״ע לקמן ר״ה ס״ג בט״ז ו׳ ור״ב אות ה׳ ע״ש וא״כ לר״א סחיטה ובישול שוין המה ומכ״ש אם נותן בי דוגי תחת הצלי לאחר שניצלה חצי (או שליש) לקבל מוהל הנוטף לטבל בו הבשר די״ל לר״א הוי משקה ולר״מ לא הוי משקה ומ״מ לר״מ מוהל היוצא מצלי אח״כ הוי דם כמבואר בי״ד סי׳ ס״ט סי״ט וך׳ הביאותיו באות ח׳ ומתירין משום דם שמלחו דרבנן וכולי האי לא גזרי כו׳ וממ״נ בין לר״מ ובין לר״א צריך נטילה כה״ג וז״ש המחבר יש מי שנראה מדבריו כו׳ הוא הרשב״א לבד וכ״ת דמשקין עלולין היינו שא״צ הכשר ומשמע שם מהר״א ז״ל דרק לענין טומאה שאר משקין מקבלין בסחיטה הא להכשר מודה ליה להר״מ ז״ל שאין מכשירין מ״מ האדון ז״ל באות ו׳ תפס פי׳ התוס׳ דפוסלין לאדם כו׳ עיין לבוש בהג״ה שוב ראיתי שז״א דאם אין מכשירין דלא הוי בכלל משקה אשר ישתה ג״כ אין בכלל משקה כל הפוסל כו׳ והר״א ז״ל אמר דע״י סחיטה כעיקר הפרי הוי ואוכל לא משקה א״כ א״צ נט״י להר״א ז״ל ואם שקשה מפי״א דתרומות מ״ב כמוני פעמים הא בפ״ו דמכשירין מ״ד י״ל שבעת משקים מנו להכשיר דשאר מי פירות להכשיר לא כו׳ מ״מ כן הוא והבן. אבל מ״ש האדון ז״ל דוקא דם שחיטה מכשיר חולין ל״ג הא קושיא וכ״כ הר״מ ז״ל פ״י דט״א ה״ג תמצית הבשר הרי כמי פירות ומ״ש משקה ע״י בישול מפ״ג דטהרות הרוטב הגריסין והחלב כו׳ עמ״ש באות ז׳. כתב א״ר אות ט״ו אוכל מחמת מאכיל בדבר שטיבולו במשקה צריך האוכל נמ״י עב״ח ועסי׳ קס״ג: